והנה אתם בניי בעו"ה אין אתנו יודע עד מה בענין כונת אכילה לכוין על בורי' בסודות נעלמות ובמופל' מכם אל תדרשו אבל לבל ח"ו יהיה לכם האכילה לרוע לגרור גריר ולמעט כח גינה עליונה אשר ממנו אנו חיים הבו לנו עצה והיא ראשון מבלי להתקוטט כלל בתוך סעודה או להיות כועס. כי אם בסעודה יהיו הכל בטוב ובשלום. ואז ברכת ה' שורה וזהו ואכלתם לחמכם לשובע ופירש"י ושמא תאמר אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ והוא הנרצה דאם אין שלום אין כלום הרצון דמה יועיל האכילה לשובע דהוא לחזק כח הגוף וכח הנפש יתחלש והלא במה יחשב ולא על זה יחיה האדם ולכך אמר ונתתי שלום בארץ וע"ז צווח שלמה טוב ארוחת ירק שהוא קשה להוציא הרוחני כנ"ל ושלוה בו מבית מלא זבחי ריב. כי אף שמבע"ח נח להוציא הרוחני כנ"ל מ"מ אם יש בו ריב וקטט קשה להוציא ושנית שיהיה כל מחשבתו בתוך אכילה בדברי תורה וחכמה ומוסר ואז יונעם לו ויהיה אכילה לש"ש כי הכל הולך אחר המחשבה והשלישית ליתן מכל אכילה לעניים ובזו אין חלק רע יוכל לשלוט בו לגרור גריר ואדרבה ע"י נכנע והנשמה גוברת ומבררת לנפשו הרוחני וזהו תכלית עצה טובה מבלי לאכול דבר מבלי נתינת עני:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, נ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.