וזהו כוונת המשנה כי נודע כי הגוף של אדם הוא נקרא גינה כי הוא להזריע זרע ולעשות צמחים ותולדות וכגנה בארץ יצמיח זרעים וכן הנשמה נקרא גן אלהים כי הוא לעשות פרי למעלה ותולדות של צדיקים מ"ט וזהו שני גינות זו למעלה מזו הגוף והנשמה והירק בנתיים לאכלו לקיום הגינות זו בזו הנשמה בגוף ור"מ אמר כי הוא ג"כ לתקן הנשמה כי מוציא ניצוצות כי עיקר אכיל' מצד נשמה כי כל כחות עיכול ותאות אכילה ולעיסה וכדומה הכל מכחות הנפש שהוא כח נשמה כי אם יקח עפרו שהוא כח נפש כי גם נשמה כלולה ד' יסודות וכח עפר שבה היא המדבקת עם הגוף כמין למינו. והוא נפש החיוני אשר נאמר עליו כי דם הנפש העושה חיל לגוף לכל הכחות לתנועת הגוף הוא כח העפר בנשמה ולכך נאמר הכל היה מן העפר ולכך כל כח הטחינה ועיכול וכדומ' באכיל' הוא הכל מעפר נשמה:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.