ובזה יובן הנ"ל כי כאשר אמר ה' מי יתן והי' לבבם זה להם כל הימים הי' להם לומר תן אתה ולא שיבטל הבחירה רק תן להסיר המניע' והיינו שיהיה רדת מן מתמיד תמיד וזהו יהי' פתח פתוח לעבוד ה' בכל לב כנ"ל וזהו שהיה להם לומר תן אתה ולא ביטול הבחירה. אבל ישראל שלא אמרו כן היו כפויי טובה כי חשבו להיפוך המן הוא להם לרוע להיות פתח לחטאת כמש"ל בביטול הדאגה והטורח וירום לבב ויבקש גדולות ולכך לא בקשו מן וצעקו ככרוכיא בלתי אל המן עינינו ונפשינו קצה בו. כי טענו עי"ז בא להם תרמית לב שהמרו כמה פעמים ה' בציה ומדבר למיעוט יגיעה ולכך לא ביקשו שיתמיד ה' המן:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.