יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, ל״ב

והנה אם אמרי' דמפקיר להו תיכף בכדי הגעת ידו שפיר אמרי' בכדי שלא תאנס כי מתחלה לא אסיק אדעת' שיהא מאנס ידו ליטלו אבל אי אמרי' אף דמפקיר להו כ"ז שלא תלשו תחתון לאו זוכה בו דהרי הוא הפקר וא"כ קושי' אסיפת זקנים במקומו מה בכך דמאוס עצמו מ"מ הרי ניטלו וא"כ אמת דהי' הפקר הרי הוא זוכה מהפקר וצ"ל כהנ"ל בשם רמב"ם דתקנה הוא לסכנת נפשות והנה יש לדקדק בהא דאמרו למילתא קמיה דשבור מלכא הא אסור ללמד לעכו"ם תורה וכן קשה במה שכתבו תו' דהיה בקי בדיני או"ה הא אסור ללמד תורה וצ"ל בז' מצות דידהו מותר ללמד עמהם דהא מוזהר על כך וא"כ כיון דבן נח מצווה על אבר מן החי א"כ צריך ללמוד דיני או"ה בתערובות אם נפל אמ"ה לקער' או לקדירה מה דינו של המאכל. ואם חתך בסכין אמ"ה חם או צונן אי צריך נעיצה או הגעלה דמ"ש אמ"ה או שארי דברים אסורים ומזה למדו וידע שבור מלכא דיני סכין של איסור דצריך נעיצה וכדומה וכן כאן כיון דב"נ מצווי' על דיני' ולדעת הרמ"א בתשובה דיני' שלנו. א"כ למדו הך דינא דב' גינות למען דעת להורות ולדון בין ב"נ לחברו אך כיון דישראל אסור לדון לפניו אפי' דן כדיני ישראל כנודע רק בין ב"נ לחבירו אם אמרי' דתחתון תיכף זוכה בו משום אויר חצירו דכמונח דמי קשה דין זה לא שייך בב"נ דחצר משום שליחות הוא כמבואר בפ"ק דב"מ ואין שליחות לעכו"ם ואף חצר ליכא כנודע ועכצ"ל דבאמת לא זכה תחתון רק בעת תלישה וזה אמרו קמיה שבור מלכא וצ"ל דשייך אף בב"נ ואינו זוכה בו רק בעת תלישה וקשה א"כ למה לא קונה כשמאנס ידו הא זוכה מהפקר וצ"ל משום סכנה וע"ז אמר אפריון נמטי לר"ש דתיקן להשמר מהסכנה כנ"ל: