ובזו ניחא ג"כ דהשמיט הרי"ף הך איבעי' מגיע לנופו ולא לעיקרו דהך איבעי' קאי לסוגיא גמ' דב"מ אשר כאן מקומו ובב"מ עדיין לא נפשוט אויר שאין סופו לנוח וא"כ מספקא ליה בהפקר זוכה זה שהיה ההפקר באויר חצירו כמ"ש הרא"ש לעיל וכן הטור בסי' רמ"ג להדיא וא"כ שפיר מספק' לן הך דמגיע לנופו וכו' ול"ק קושי' הרא"ש הא לא מפקיר כיון דיכול ליטלו די"נ כמ"ש לעיל מתחלה טרם שגדל הנוף כ"כ מפקיר להו ול"ק מה בכך כיון שזכה אח"כ בו טרם שתלשו התחתון דהא אויר של תחתון תיכף קונה אותו לתחתון וא"א אח"כ לזכות בו דאויר שאין סופו לנוח קונה בהפקר. אבל בזבחים דאיפשט דאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ואין קונה אויר. וא"כ פשיטא כ"ז שלא תלשו התחתון דיכול עליון לזכות בו וקושי' הרא"ש במקומו ואין כאן מקום ספק ולכך השמיט הרי"ף ודוק:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.