יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, כ״ג

אך לפי מ"ש לעיל דלא פליגי הסוגיא דב"מ וגיטין כלל וא"צ לגרוס כאן רבה כ"א גי' ישנה רבא ניחא קושי' הנ"ל על הרי"ף במקומו והיה מקום לומר דודאי הרא"ש הקשה מה ספק כיון דמגיע לנופו וכפירש"י דהיה נוף גדל ועולה למעלה הא לא מייאש מיניה אך יש להבין הא דאמרי' דמייאש מיניה אימת נעשה זה אם בכל שנה שיוצאים הגידולים ופורחים מהקרקע אז בראותן כי א"א ליקחן מייאש מיני' או תיכף מתחלה מייאש על כל גידולים שיעלו מעולם בקרקע שאינו יכול ליטול בפשיטות ידו כ"א אמרי' מתחלה אם כן אז לא עלה ברוחו שיהיה גידולים עולים עד למעלה מהעיקר ומייאש הקרקע עד מקום הגיע ידו ומה בכך שבשנה א' או שתים נשתנה שלרב גידולים הנופים עולים למעלה בדרך עקלתון. אבל אם אמרינן דבכל שנה מייאש שפיר הקשה הרא"ש דאיך יהיה מייאש בראותו הגידולי' מגיעות מקום שיכול ליטלן והנה באמת מוכח דבכל שנה מייאש ומפקיר כשכבר נעשו גידולים דהא אין אדם מקדיש ומקנה ומפקיר דשלב"ל והאומר גידולי שדי הבאה מופקר אינו מופקר דאין אדם מפקיר דשלב"ל אבל למ"ד כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל שפיר י"ל וא"כ ס"ל לרי"ף הא דבעי ר"י מגיע לעיקרו ואינו מגיע לנופו היינו לרב ינאי שאל דבזה איירי גמ' קאמר ר' ינאי אמר בלבד שלא יאנס. וע"ז קאמר הגמ' בעי ר"י מגיע לנופו וכו' דרב ינאי ס"ל כר"מ דאדם מקדיש ומפקיר דשלב"ל כמבואר בגמ' דיבמות דף צ"ב ע"ש וא"כ תיכף מפקיר על עולם פירות שיגדלו למטה מכדי פשיטת ידו ולכך הספק מגיע לעיקרו וכו' משא"כ אנן דלא קי"ל כר"מ ואין אדם מפקיר דשלב"ל וע"כ בכל שנה כשכבר הגידולים בעולם מפקיר להו וא"כ קושית הרא"ש שפיר מה"ת ייאש בראותו שיכול ליטול הגידולים ולכך השמיט הרא"ש הך איבעי' זהו מה שנ"ל: