יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, כ״א

אבל באמת יותר מסתבר טעמו של רש"י ורא"ש והתוס' דס"ל לר"ש כר"מ ויותר מכדי פשיטת ידו הוא מייאש והנה לסברת הרמב"ן גורסין בב"מ רבה ובגיטין רבא ונחלקו בזו וכן נראה מתוס' דגיטין דסוגיא דב"מ וגיטין מחולקים ולפ"ז לב"מ דהסוגיא לרבה דס"ל דפליגי בשדי נופו בתר עיקרו וא"כ ל"ל טעמא דר"ש כר"מ ולכן אין לו יותר מכדי פשיטת יד דיאוש בעלים נגע בו דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל במו"מ ובערלה הלכ' כר"י ובפרט במו"מ דסתם משנה כוותיה ועכצ"ל דס"ל כר"י ומטעם הנ"ל יש לעליון בכדי פשיטת יד וא"כ דאין הטעם משום יאוש שפיר קמבעי' מגיע לנופו ולא לעיקר וכו' ולא קשה קושי' הרא"ש אבל למסקנא דגמ' בגיטין דרבא הוא דא' למילתי' שם וקיי"ל כוותי' כמ"ש הרמב"ם ויתר מחברים וא"כ שפיר י"ל כר"ש דר"ש כר"מ ס"ל ול"ק מהך דקיי"ל בפ' הספינה כר"י גבי היוצא מהגזע של בעל האילן דהא לא פליגי כאן בהך סברא דשדי נופו בתר עיקרו רק בסברת מי יכול למחות זע"ז וא"כ דר"ש כר"מ ס"ל הטעם משום דיאושי מייאש וא"כ נפשוט הך איבעי' כקושי' הרא"ש ולכך כיון דקיי"ל כהך סוגיא דגיטין השמיט הרי"ף הך איבעי':