אמנם י"ל טעם אחר בדר"ש דס"ל כר"י רק ס"ל כל טעמא של ר' יהודה הואיל ויכול למלאות גינתו ואלו היה ממלא הגינה עפר היה מחויב לעשות כותל מפרדת בין גינה שלו לשל חבירו דסתם גינה מקום שנהגו לגדור הוא דאסור בגינתו של חבירו ובשלמא השתא שגינה שלו נמוך א"א לו לראות לשל חבירו אבל אם ימלא ע"כ יבנה כותל והוא במקום של שניהם ואם כן סתמא גזית זה נותן ג' טפחים וזה ג' טפחים וא"כ יפסיד משלו קרקע ג"ט שלא יהיה יכול לזרוע עליו שום דבר וג' טפחים בלא"ה סמוך לעליון הוי של עליון לכ"ע כמ"ש באסיפת זקנים דכמו כן למ"ד של עליון מ"מ אין לו בג"ט סמוך לתחתון וא"כ ה"ה להיפוך למ"ד של תחתון אין לו בג"ט סמוך לעליון וא"כ כשנצרף להו הנך ג"ט דהיה מפסיד אלו מילא גינתו עפר ועשה מחיצה צריך לבנות בתוך ג"ט קרקע ומה איכפת ליה בהך ג"ט דהי' מפסיד ע"י מילוי עפר א"כ הרי כאן ששה טפחים וזהו שמניח לעליון דעל אלו אין לו טענה למלאות גינתו עפר ושיעור פשיטת יד הוא אמה כנודע ולכך גבלו חכמים בכדי פשיטת יד הוא של עליון. ולפ"ז דאין הטעם משום יאוש שפיר קמיבעיא ליה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו ול"ק קושי' הרא"ש דהא אין טעם משום יאוש:
יערות דבש חלק ב · פרק ט״ז, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.