יערות דבש חלק ב · פרק ט״ו, ל״ו

והנה אמרתי עוד טעם למה כרכים המוקפים מיב"ן עושים ט"ו כי מתחלה קבלו ימי פורים לי"ט לבל יעשו בו מלאכה כמבואר בגמ' ואיך יתכן יום י"ד לשנות במלאכה הא כל ההרוגים ביום י"ג הוצרכו לקבור בי"ד ואי להניחם מוטל בלי קבורה הא כתיב והיה מחניך קדוש ואיך אפשר להזהר שלא יתטמאו בו ורוח מסאב' שורה כדכתיב ולא תטמא אדמתך אמנם כל זה הכל בכרכים מוקפין מימות יב"ן כי בזה נאמר שאין מקברין לתוכו מת כדי שיהיה מחנה קדוש ואין מצורעים נכנסים לתוכו משא"כ שארי עיירות עיין מס' כלים ביו"ד קדושות של א"י ותמצא מבואר שזהו היה קדושת מוקפי' חומה מימות יב"ן ולכך כרכים הללו לא נחו בי"ד כי הוצרכו לקבור אבל הפרזות הניחו מבלי קבורה ונחו בי"ד והבן. והנה ידוע מה שאמרו הקב"ה מניח תפילין והיינו כי הקב"ה חקוק אצלינו במעשה ומחשבה וזהו תפילין של יד כלי מעשה ושל ראש כלי מחשבה וכך אנו חקוקי' אצל קב"ה ומקרא מלא הוא שימני כחותם על לבך שהוא כלי מחשבה והיינו תפילין היינו חותם וכחותם על זרועך היינו כלי מעשה ואז במעשה חטאו ישראל שהשתחוו לצלם אבל לא במחשבה ולכך חותם על זרוע הסיר הקב"ה וזהו ויסר המלך טבעתו דא חותמא דגושפנק' דעל זרועו והבן. ולכך אמרו גדול הסרת טבעת וכו' והנה בשביל שחטאו ישראל באכיל' אסורים כמ"ש תיקון אסתר כדאמרי' שהאכיל' קדלי דחזירי וכתבו תו' ח"ו היא לא אוכלת ואמרו במדרש כי מלאך היה מביא לה לאכול וזהו שאמר שמואל ותתחלחל המלכה שהוצרכה לנקבים והוא לכאורה תמוה מה זה מן השנוי שאדם נצרך לנקביו אבל שמואל לשיטתו דס"ל דהאכיל' קדלי דחזירי והיא ח"ו לא היתה אוכלת א"כ מלאך הביא ולחם אבירים שמ"ה אוכלים אין מוציא רעי כנודע במן ולכך תמיד לא היתה היא אסתר מוציאה רעי כלל ולא הוצרכה לנקבים ואז מחמת חרדה הוצרכה והוא שינוי גדול בטבעי: