וזהו השיור כי כבר כתב הרמב"ם מיום שחרב בהמ"ק אין לקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכ' ופי' הרמב"ם היינו ת"ח וצדיק שהוא ערך ד' אמות ובו שורה שכינה ולכך מתאוים המלאכי' שיהיה צדיק למעלה במדור שלהם כדאמרי' אראלי' ומצוקי' תופסים וכו' כי עי"כ משיגים הארת השכינ' כי שם בצדיק מקום מקדש ה' וידוע כי הקב"ה בוחן לבבות משא"כ מלאכים ולכן הואיל שכבדוני בשפתם ולבם רחק כי חושבי' ה' אין בקרבם רק מלאך והוא אינו בוחן לבבות ולכך אבד' חכמת חכמיו כי כל זמן שהם בעולם השכינה שורה ובוחן לבות ורואה כי לבבם פונה מעם ה' ועקב רוח אחרת ולכך בהעדר הצדיק בעו"ה נסתלק השכינה והמלאכים אינם מרגישין בבחינת הלב ולכך נאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב פי' בשביל שעובדים ה' רק משפה ולחוץ ואין איש שם על לב לכך הצדיק אבד כמ"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.