ואמרו בגמ' דלכך אין השמש שוקע בחצי יום מפני עוברי דרכים שלא ידעו לנטות ימין ושמאל ואלו חשך שמש ובא בצהרים לכל העול' כמו שבאמת באה אצלינו הי' מבוכה גדולה לעוברי דרכים וזהו מאמר המקונן לא עליכם כל עוברי דרך היש מכאוב וכו' כי אלו הי' השמש באמת בא בצהרים כמו לנו הלא הי' מכאובתכם גדול למאד ולכך לא עליכם כל עוברי דרך שישקע השמש בחצי היום כמו ששקעה לנו בעו"ה בפעולת המקום ולכך עכשיו קשה בתפלה להשיג מזונות כי נמסר למזל ולכך אמרו בחרבן פסקו אנשי אמנה ואומרים מה נאכל למחר כי בזמן הבית לא היו דואגים על מחר כי בכל יום הי' אחר חצות מזונות מקב"ה חדשים לבקרים אבל לאחר חרבן המזונות תלוי במזל וא"כ מי שטרח הוא יאכל בזעת אפו ורב יגיעה ופשיטא שצריך לדאוג ממה נאכל למחר וזהו משחרב בהמ"ק פסקו אנשי אמנה שאמרו מה נאכל למחר ואמרו בגמ' חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' ופריך הגמ' א"כ יבלו זמן תשעה שעות ביום תורתן מתי נעשית וכו' וכ"כ הקושיא ממה נתפרנסו והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה רק בזמן הבית דמזונות ביד קב"ה רגלי חסידיו ישמור וזהו מאמר הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד היינו חסידים הנ"ל כי פסו אמונים כי צריכי' לדאוג על מזונותם להבא וא"כ א"א לעשות כן:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.