ובזה תבין באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש למה תקנו דוקא אז אבל ידוע כי באושא היו תיכף אחר החרבן כמבואר בגמרא דר"ה ביו"ד מסעות שגלתה סנהדרין ע"ש ולכך מקודם בזמן הבית שהיה קב"ה קוצב מזונות יום ביומו ואין לדאוג על מזונות מחר היה רשות לבזבז מה שירצה כי מה נ"מ במזונות הנותרים והוי כמו שאמרו בעת מיתה מותר לבזבז אבל אח"כ שחדלו מזונות מה' ונזונים ע"י מזל וצריכים לדאוג על מזונות להבא תקנו מבלי לבזבז ביותר לבל יצטרך לבריות וא"ש:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.