יערות דבש חלק ב · פרק י״ד, ג׳

אבל הענין כי בני חיי מזוני לאו בזכותא רק במזל' תליא כפי מערכת השמים במזל תולדה וכדומה אבל בא"י ולישראל לא כן הוא וזהו שאמרו אין מזל לישראל ולכך נא' בתורה בשכר מצוה למען ירבו ימיכ' אף כי תלוי במזל רק זהו בא"י ולכך דייק הכתוב על האדמה ולכך שאל איכא סבא בבבל תמה דאז תלא במזל והמזל שונא לישראל כמ"ש כי לפי המזל אין אברהם ושרה ראוי' להוליד וכל תולדותיהם לפי המזל לאבד ולעקר ח"ו קאי והשיב דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' כי ע"י שרית שכינה שם מקבלת מעלת וטיב א"י וגם הוא בחינת אין מזל לישראלוהנה בענין מזון נגזר בחרבן על ישראל שיהיו עניים לכפרת פשע כי עניות מכפרת על הכל ואמרו י"ב שעות הקב"ה תלת קמייתא דן תלת שניה עוסק בחורה תלת שלישית יושב וזן וזהו הכל זולת המזל ומאתו יבא אבל לאחר חרבן זהו העוסק בדין ותורה נשאר ואמרו תורה כתיב ביה אמת אין עושה לפנים משורת הדין והיינו כשאין נחנו עושים לפנים משורת הדין אבל כשאנחנו עושים לפנים משה"ד זהו הדין לאמיתו לגמול ג"כ אתנו לפנים משה"ד ולכך אמרו שחרבה ירושלים בשביל שלא הלכו לפנים משה"ד והעמידו דבריהם על ד"ת ולכך הקב"ה עשה בהם בדין ולכך לא פסקה מירושלים תורה ואנשי אמת כי באמת עסק הקב"ה אבל לעסוק לזון נפסק בעת החרבן ואין הקב"ה זן רק נמסר למזלות והם מריעים לישראל וזה ענין שמקונן הפסוק ובא השמש בצהרים בעת החרבן והיינו כמ"ש כי עד חצי היום נפעל פעולת אבל פעולת ה' לאחר חצות לזון ולפרנס מול המזל פסקו כעת ואין קב"ה עוסק בו ולכך בא השמש בצהרים דייקא כי פסקו מזונות והנה לכל עולם זורח שמש אף לאחר חרבן אחר חצות אבל לנו בעו"ה חשכה כי פעולת המקום לאחר חצות פסק כמ"ש: