והנה באגרת ראשון נאמר להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו ופי' ראב"ע כי זהו שדבר כלשון עמו ענין נפרד אינו מוסב על להיות איש וכו' והוסיפו ליתן קיום לבל יאמרו בשביל הראשון נכתב הדת. ולפ"ז דאינו מוסב על לעיל צ"ל פי' כמו שכתבו המפרשים שיהיה כל עם ועם מדינה ומדינה מדברים בלשונם ולא יאותו לדבר בלשון פרסי ולשון ארצות אחרים כדרך השרים שמדברים לשון שמדברים בו בחצר המלך וא"כ א"ש כי רש"י פי' לא נתקיים אגרת אחרונות שלא היו ממתינים עד זמן מוגבל רק הא לא ידעו כי הלא הי' כתוב סתם אמנם אלו לא אגרת ראשונות היו לומדים לשון פרסי והיו מבינים גוף דת המלך שכתב בו להרוג יהודים אבל באגרת ראשונות ששחקו עליו ותפסו לעיקר סוף הדבר מבלי ללמוד ולדבר בלשון פרסי ולכך לא ידעו כי אם הנאמר בפתשגן ולכך נתקיימו אגרת אחרונות כי הוצרכו להמתין עד שיתברר מי הם הנהרגים כי לא ידעו ולא קראו לשון פרסי:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ג, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.