יערות דבש חלק ב פרק י״ב, מ״א

ותדע כמה הוא עמקי תורתינו איש בער לא ידע כו' ועי"כ נלמד תוקף מעלות ה' ובעו"ה כל אחד בנו בילדי נכרים יספיקו ללמדו לשון צרפת ולשון איטליא ואין איש שם על לב ללמד לבנו לשון עברית בצחות הלשון כראוי וזה גורם ענין בזיון התורה כי אין התורה נחשבת לכלום בעו"ה אוי לנו מעלבונה של תורה הלא היא חיינו ואורך ימינו והיא תוסיף אהבה בין ישראל להקב"ה בכל אופן והנה מ"ש בענין תמימות ושלום שמוסיף שלום בפמליא של מעלה ושלמטה יש עוד תוספת ברכה בענין השלום דכתיב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וכו' ויש להבין וכי לא ידעו מקודם שמת אביהם והלא עברו ימי בכיה וחנטה ואבל למצרים ומה זה שנולד כי אמרו כי מת אביהם ואמרינן מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והכוונה דמיתה הוא מורה בצדיקים אינו בשביל הפירוד מגוף החומר דכבר אמרו חכמי הנגב למלך אלכסנדרוס בעודנו בגופו אנו קבורים ובמות נפרדים מעל קבורים ויצאו חפשי רק עיקר המיתה ההסתלקות לעולם העליון ונסתר איש מרעהו אבל יעקב לא נסתלק לעולם עליון כי אם תמיד נשמתו חופף ודבק בזרעו החיים ותמיד עמנו להיות לנו למגן כמו שמצינו בקריעת ים סוף וירא ישראל ישראל סבא במ"ת ויחן ישראל נגד ההר ישראל סבא כי הנחש תמיד נגד ישראל בקללת ה' הוא ישופך ראש אמנם יעקב שידו אוחזת בעקב עשו הוא הנחש הוא המבטל כח הנחש וזהו כי לא נחש ביעקב רק אימת כשהן בעולם צדיקים אבל כשאין צדיקים בעולם גרמו לנחש לגבור כי יעקב נסתלק מכל וכל. וזהו מאמר חז"ל באמרם מה זרעו בחיים הרצון כשזרעו צדיקים אף יעקב בחיים ודבק בזרעו אבל אם אין זרעו בחיים שהם רשעים אף יעקב מת ונסתלק וכחו של נחש גובר ואימתי יעקב דבק בנו כשהכל בכרך ואגודה אחת כי זהו מורה על תמימות ויעקב איש תם אבל כשבעו"ה נחלקת התיומת אז א"א ליעקב להתדבק בנו כי תתן אמת ליעקב ומדתו אמת ואיך יתדבק כשנחלקו הלבבות והשנאה כבושה ויפתוהו בפיהם וכו' הלא זה תכלית שקר ונסתלק יעקב ואז כחו של נחש הולך וחזק ולכך אמרו וי"ו דגחון תמן מת יעקב כי אמת יש בו פי' כי ידוע מ"ש במדרש לא מת יעקב עד שהיה למ"ד רבוא כי אח"כ כתיב ויפרו וירבו מאוד מאוד היינו ס' רבוא וביעקב לא נאמר רק מאוד לבד היינו למ"ד רבוא:

יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, מ״א

על המקור הזה