יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, מ׳

והנה ידוע במדרש כי אמרו ישראל בעת החרבן אנו משביעין לשרים מלמעלה מבלתי יזיקו אותו מה עשה קב"ה החליפן את של זה בזה והנה כמו כן השביע הקב"ה לשרים שלהם שלא יזיקו לישראל לשר בבל היה משביע שלא יזיקם מלכות בבל וכן כדומה לזה לכל העמים אשר לא באו לצור להם ואף המה לבטל דעתם החליפן הקב"ה זה בזה ולפ"ז היה כאן קלקול לשונות כי שר של מצרים שעקרו מצרים נחלף לבבל ושם עיקרו ארמית א"כ יש כאן בלבול וגמגום ושיבוש בלשון ארמית במצרים וכן כולם וידוע מ"ש המד' מזמור לאסף אלהים אל דמי לך כו' גבל ועמון כו' כל אומו' נאספו ג"כ לסייע להרע לישראל חוץ מלכו' יון לכך רבו להצליח יותר במלכות מפרס ומדי ולכן לא היה חילוף בשר שלהם כי לא באו למצור לירושלים ולא היה קלקול בלשונות ולכן הותר לכתוב יונית כי הוא לשון כמקדם כעת שכתבו משה בע' לשונות ודוק היטב בזה כי הוא ענין פלא: