יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, ל״ט

אבל למען תדע ולמה דווקא לשון יוונית התירו ולא לשון אחר וכבר הוקשו המפרשים הא התורה נכתבה באר היטב בע' לשון לכל העמים ותירץ דכל הלשונות נשתבשו חוץ מלשון יוונית ולהבין למה לא נשתנה לשון יוון אבל תדע במ"ש אין מ"ה מכיריןבלשון ארמי הא בפ"ב דסנהדרין לחד מ"ד הא דהמלאך היה כותב על כותל בלשצר היה ארמית ואיך היה המלאך יכול לכתבו אבל תדע כי מרכבה קדושה ומלאכים למעלה וכן נשמה שלנו היא מלא אותיו' והפרצוף והדמות הכל באותיות כשהם נצבים יחד הם מורים דמות חיות הקודש והכל אותיו' ואת זה לעומת זה באותיות שקורין בטומא' עד שמכשף אומר בלחש יכירו בחוש תבנית אותיו' וישפטו בהם תידור כללו של דבר כל נשמה של אדם היא אותיות לכל המלאכים ולכך לכל מלאך אחד יש צירוף מיוחד להשביעו כי זה ענין אותיות עצמותו וזה שמו של אדם שהוא כולל לנשמתו וכשאדם חוטא נמחקים ונשברים האותיות ולכך הרשעים אינם יודעים שמם לאחר מותם וכמו שמרכבה קדוש' עיקרא אותיו' לשון הקודש כן כל שר ושר מאומה עיקרו הלשון מאותו אומה וכאותיות אלו כן עצמותו ולכך אנו אומרי' ורוממתנו מכל הלשונות כי כל שר עיקר הלשון והוא כאלו תאמר מכל שר ושר רומם אותנו ולכן אין להתפלל בלשון אחר כי זה מגיע רק לשר האומה בעל הלשון אבל לא למלאכי רחמים מקבלי התפלה כי הם אינם משתתפים עם השרים ומה טיבן לשרים עליונים כי כל שר ענינו הלשון ולכך מפלת בלשצר כתבו השר בבל וזה עיקר לשונו ארמית ולכך כתבו בל' ארמי: