והנה נ"מ בין שני טעמים כי יש להבין אם בימים אלו קרה לנו מקרה בלתי טוב ולזאת התענו וה' ריחם עלינו והושיענו אמת דאין עוד להתענות הואיל והסיבה סר אבל למה יהיה צווי מה' להיות לששון ולשמחה הלא אין היום גורם לשמחה כלל והלא היה יום שקרה עלינו צרה ואף כי ריחם ה' מ"מ יום ההוא אין בו טעם לששון ומה שמץ נמצא בו שנהי' שמחים. אבל לפי טעם הנ"ל שהתענית הוא לתשובה בשביל עון שנעשה בו ביום ואין הגאול' והרווחה תלי' אלא בתשובה שלימה ובתשובה זדונות נעשו כזכיות וא"כ כאשר יבנה הבית ב"ב על תלו אי"ה ודאי יהיה בתשובה וא"כ יהיו החטאים כאלו פעלו בו ביום מצות וסגלו מ"ט למאוד וראוי להיות בו ביום ששון ושמח' כי עשו וסגלו מצות רבות משא"כ לאידך טעם יהיה בהיפך ואף גם יש ספק דסתם צום הנאמר בקרא פי' לילה ויום כמו שמצינו גבי אסתר והלא ימים אלו חוץ מט"ב אין מתענין רק אוכלין ושותין כל הלילה:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.