יערות דבש חלק ב · פרק י״א, ל״ט

אשרי שוקדי תורת ה' יום יום אוי לנו מיום דין אוי לנו מיום תוכחה כי שלשה ימי דינים נדון בהם אדם בעו"ה. הדין אחד נדון לייסרו לא לכפרת פשע רק לעוררו משינת אולת לשוב אל ה' כאשר יתעלף איש ויכו אותו באגרוף לעוררו מעולפו וכי זהו לעונש רק למען ישוב רוחו לנדנו כן כל יסורים בעוה"ז בזה אופן לעוררו משינת אולת ואחד לאחר מיתה אין נדון לעונש אלא לטהרו ולזכזכו מכתמים ומומים שנתהוו בגופו ונשמתו על ידי פגמים וחטאין וכלי שיש בו כתם מלבנו באור ומכבסו במים כן הענין גיהנם וכדומה להעביר הכתם ולזכזך אותו אבל אין עדיין עונש על אשר עבר מצות ה' אבל לע"ל ליום הדין הגדול לאחר התחיה יהיה נדון בשביל שעבר על מצות ה' והמרה רצונו ואמרי פיו ואין זה מועיל מה שיתלבן בגיהנם להעביר הכתם עדיין מעיקרא דדינא פרכא מי הביאך הלום לטנף בגדיך וגופך ונפשך ותצטרך אח"כ ליבון וצירוף. ע"ז יהיה דין הגדול ליום התחיה ולכך מתים כשיחיו יעמדו במומם כי מום סימן על עבירה כי מי שאינו חוטא גופו נקי מן מום ולהיות כי עון עצמו אינו נמחק עד לאחר יום הדין הגדול לכך יעמדו במומם ולכך אם יתן החי אל לבו ימי דינים אלו על שלשה אלה ירגז ארץ ויעורר בתשובה כי הכל תלוי בתשובה: