כללו של דבר צדיקים הם במיתתן חיים רק עיקר מיתה מקבורה ואילך ששם נסתלקו מחיים ולא יחשבו עמהם ולכך הספדא ואבלו מתחיל מיום קבורה דאז עיקר הסתלקות וזהו המתעצל בהספדו של ת"ח שחושב הלא הם חיים ומה להספיד ואם כי נקבר מה בכך מ"מ בכלל החיים יחשב ואין זה שהקבורה גורם הסתלקות ולפ"ז שופט שאף שהוא חי מ"מ שייך בו קבורה וא"כ אף הוא ראוי לקוברו בחיים שפיו ענתה בו שאף לחיים יתכן קבורה ומדה כנ"מ:
יערות דבש חלק ב · פרק י״א, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.