והנה אדם הוא בשני בחינות יש אדם שענינו רע בטבע נואף זולל וסובא איש תענוגים וכדומה עלול לתאוה ויש אדם בעצמותו טוב ועלול לטוב רק ע"י חברת רשעים ופושעי' נפתה אחריהם וילך שובב ולזה אדם בשומו אל לב כי יראה חכמים ימותו והנחילו שם טוב להם ולנשמתו ולעומת זה רשעים הלכו בחשך ימיהם וכהנה ומכח זה יסור מדרכו הרעה להתרחק מרשעים ולדבוק בטובים ולעזוב דרך רשע אך מי שבעצמותו רע קשה שיועיל כל הנ"ל הלא הנביא צווח ואחריהם בפיהם ירצו סלה:
יערות דבש חלק ב · פרק י״א, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.