והנה המהרש"א כתב כי חרה אפו של יהושע על אלדד ומידד הוא כי הם נשארו במחנה וקבלו נבואתן בעצמן ולא ע"י אצילות משה וחשבו יהושע לגנאי למשה רבו והעדר כבוד דלא צריכין לו וחשבו כמורה הלכה ב"ר. וזהו כוונת יהושע הטל עליהם צרכי ציבור שגם הם יהיו מזקנים המנהיגים הדור וא"כ יצטרכו לקבל ממשה כדי שלא יהיה שני דברי דור ושני סגנונות כנ"ל וזהו מאמרו והם כלים מאליה' מאליהן דייק' שלא יהיה עליהם הרוח מאליהן כי אם ע"י האצל' דילך ויהיה הנהגה בסגנון אחד ולא יהיה העדר כבוד ואתי שפיר זכי חולקי' דחס על כבוד רבו:
יערות דבש חלק ב · פרק י״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.