יערות דבש חלק ב · פרק א׳, ד׳

ובזה יובן דברי ירושלמי הנ"ל בהשפטו יצא צדיק אין כתיב הרצון דה"ל לדוד לקלל אויביו שקודם שיהיו אויביו נגשי' למשפט יצא צדיק א' תחלה וא"כ בערכו ודאי יפקוד עונם של האויבים בתכלית הדקדוק כמאמר האשה צרפית הנ"ל אבל הוא לא אמר כן רק בהשפטו יצא רשע תחלה טרם שיהיו הם נשפטי' ויהי' נפיש ריתחא עליהם והשטן מקטרג בשעת הסכנה ואם היה נשפט צדיק תחלה לא יהיה ריתחא עליהם כ"כ ומוכח שפיר שהשטן מקטרג בשעת סכנה וא"ש אבל יש מקום לפרש הא דאמרינן מקמי דניפוש ריתחא בפי' אחר והוא דלכך המלך נכנס תחלה דאם המלך יצא זכאי זכותו מגין על כל העם כדאמרינן בכל דוכתא ואם יצא חייב הרי דור מנוצל דלכך חטאו כי ראו מנהיגם חטא וכבר אמרו מושל מקשיב על דבר שקר וכו' וא"כ בממ"נ מנוצלים הדור מעונש גדול ולכך נכנס תחלה דלא ליפוש ריתחא כ"כ על שאר הצבור כי בממ"נ הם מנוצלים כנ"ל והנה סברא זו מבואר במדרש דלכך ברא ה' שמים קודם לארץ דכדי שיעמדו שמים תחלה בדין היותם ראשון ליצירה והן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה וא"כ יושבי ארץ מנוצלים כי אם הם משוללים מיצ"הר לא זכו מה יעשו אנשים אשר יצ"הר גובר עליהם והוא הדבר שאמר אשא עיני אל ההרים הם נשיאי ישראל מאין יבא עזרי כי איך יהיה זכותם מגין גם הם פקו פלילה וחטאו וע"ז אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ויהיה עזרם כנ"ל וא"ש והבן: