יערות דבש חלק ב · פרק א׳, ל״א

אבל יובן בשנדייק מה שאמר המושלים ביצרם הלא המושל ביצרו א"צ לחשבון החשבון צריך למי שאינו מושל ביצרו וצריך חשבון לברר ההפסד אבל הענין כך כי בלא"ה הדבר תמוה איך שייך חשבון בהפסד עוה"ז נגד שכר עה"ב הלא יפה שעה ורגע אחת בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וא"כ אין זה בסוג החשבון וכי נימא לחשוב כמה גרגרין עפר חוצות בשווי' כנגד אבנים טובות יקרים ונחמדים המאירים ומבהיקים הלא אין ערך לו ואינו בכלל חשבון כלל ואין זה בסוג של זה וכמו כן לחשוב הפסד ממון הבל וריק נגד שכר עוה"ב אבל לא דיברה תורה בשוטים הללו לחשוב עבירה בשביל הנאת ממון כנגד מצוה רק אמרו חז"ל אף שמצות פ"ו מצוה גדולה למאוד מ"מ מי שנפשו חשקה בתורה יכול לבטל בכלל בפ"ו וכן איתא בחלק אם נפשו חשקה על איזה שנים ללמוד יכול לבטל על איזה שנים ולכך אמרו התלמידים יוצאים ללמוד תורה שלא ברשות כי אף שמבטלים מפ"ו לית לן בי' וא"כ כאן יאמרו באו חשבון כי הלא מבטל מפ"ו והרי כאן הפסד שכר לעוה"ב אבל לעומת זה יעשו חשבון כמה עוצם שכר מתורה בעה"ב ואם זה יעלה יותר יעשו זה וזהו הפסד כנגד שכרו הפסד מצוה זו כנגד שכר מצוה אחרת אשר שכרה יותר וכן המתענה עושה דבר טוב ולעומת זה מבטל מכמה מצות בהמ"ז וכדומה המתענה ת"ח בשבת יש לו שכר תענית ולעומת זה הפסד שכר עונג שבת וא"כ הפקחי' חז"ל שבאו בסוד אלהים עשו חשבון לחשוב שכר מצוה כנגד הפסד שניה ואמרו לבחור בזה כפי שעלה בחשבונם ששכרו יותר וזהו בגדר החשבון כי שניהם רב טוב צפון לעוה"ב וא"ש אך כבר אמרו מי יכול לבטל מפ"ו בשביל ת"ת כנ"ל ולמי הותר הדבר מי שבטוח שלא יהי' לו הרהור כלל ולא יתגבר עליו יצה"ר כלל אבל זולת זה אסור לבטל אף שת"ת יותר עדיף וכמו כן מי שיודע בעצמו שע"י תענית יכוף את יצרו משא"כ אם יאכל יצרו גובר עליו ומביא לו לידי חטא יש לו להתענות אע"פ שעי"כ מבטל מכמה מצות וא"כ באנשים כאלה בטלה החשבון וא"צ לחשוב כי אע"פ ששכר מצוה שניה יותר גדול מ"מ צריך לשמור שלא יתגבר יצרו כנ"ל: