יערות דבש חלק ב · פרק א׳, כ״ו

אבל באמת כבר נודע בשם האר"י ז"ל במ"ש דשטן שאל לקב"ה תורה היכן היא וכי לא שמע רכב אלהים וכו' וארץ רעשה ושמים נטפו בהנחיל התורה לעמו ותירץ דבשבת השטן וכת דיליה נשלחים לנוקבה דתהומא רבה ושם בחושך ידמו כל השבת ולא יצאו והתורה ניתנה בשבת ולא ידע השטן מאומה מכל הנעשה עכ"ל ולפ"ז ר"ה שחל בשבת א"א לשטן לקטרג כי אי' מקומו הלא הוא בנוקבא דתהום רבה ומה צריך עירוב השטן. אך וכי השטן לבד מקטרג הלא הקרא אומר ויבואו בני אלהי' הם מלאכי דין הבאים להתיצב על ה' ופירש הזהר לתבוע דינא על ישראל וה"ל כנצב על ה' לרב חביבה דישראל קמי' קב"ה וא"כ המה סובבים המרכבה אפי' בשבת ולכך יש לתקוע אף בשבת אך ידוע מה הוא קטרוג דהמלאכים על ישראל היא תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו ומקטרגים לבל יהיה שכינה בתחתוני' והנה בבית המקדש היה שכינה וכן בב"ד סמוכים שכינה שורה כדכתיב אלהים נצב בעדת אל בקרב וכו' אבל זולתו לא ולכך י"ט שחל בשבת אין כאן מגור משטן כי איננו רק ממלאכי מעלה ולכך תוקעים וזהו במקדש או במקום שיש ב"ד סמוכים דיש השריית שכינה וא"כ יש כאן קטרוג תנה הודך וכו' כנ"ל ולכך תוקעים אבל בשאר מקומות ליכא צורך לתקוע אבל כשחל בחול דאז השטן פה וצריך עירוב השטן בזו יש לתקוע בכ"מ ומזה אפשר להבין מ"ש אין מעכבין התנוקות לתקוע אפי' בשבת כי כבר נודע מ"ש במדרש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז דאף לאחר חרבן שסילק הקב"ה שכינתו מ"מ שורה על תנוקת של בית רבן כדאמרינן בע"ז הקב"ה יושב ומלמד תורה לתנוקות ולכך אמרו בגמרא דב"ב כשחרב בהמ"ק נתנה נבואה לתנוקות כי בהם שריית שכינה דאין בהם חטא ולכך התנוקות יכולים לתקוע אף בשבת לבל יקטרנו תנה הודך וכו' וימנע שריית שכינה מאתם וא"ש: