והנה יש להבין איך יחשב שבא בן דוד הא אין ב"ד בא בי"ט דלא בא אליהו מאתמול כי מובטח לישראל שאינו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח כמבוא' בגמרא דעירובין פרק מ"ש אך זיל בתר טעמא מפני טורח שלא יוכל להכין סעודת י"ט כראוי הלא בר"ה מצוה להתענות וא"צ לכם וא"כ תו לא שייך מפני טורח אך תינח בחל בחול בחל בשבת מה שייכא למימר דודאי מחמת שבת אסור א"כ ליכא למימר דמשיח יבא אבל טעם שני שייך שפיר דמד"ת מותר לעשות דין ברשעים אפי' בשבת והשתא א"ש במקדש ובכ"מ שיש ב"ד היו תוקעים אף בשבת דאין נפקא מינ' דמ"מ הי' עירוב שטן כמ"ש בטעם שני כנ"ל אבל בשאר מקומות דטעם שני לא שייך בי' וטעם ראשון ג"כ לא שייך בשבת כנ"ל לא היו תוקעים כלל כי אין כאן עירוב השטן זהו מה שי"ל בדרך פשוט:
יערות דבש חלק ב · פרק א׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.