יערות דבש חלק א · פרק ט׳, ג׳

אמנם נראה כוונת התוספות כך דעל זה דאינו ניזוק כל היום אין לפרש כפשוטו היזק הגוף בנזקין דשכיחי אך יש לפרשו על נזקי נפש דאינו חוטא כל היום כנראה מירושלמי (ברכות פ"א ה"א) דמצוה גוררת מצוה ומגנא לבל יבא לידי חטא וזהו הכונה דאינו ניזוק כל היום והדבר הזה מוכרח דהוא שבח לרב ברונא דשמח במצוה דלא פסק חוכא כל היום עבור דסמיך ואילו הוא למגן וצנה לבל יקרהו נזק אין זה מיוחד לרב ברונא לבד זה ענין כל אדם טוב ורע שוגה ופתי כאשר יעשו דבר אשר ימלטו בו כל היום מרעה ירוצו ולא ייגעו לעשותו ואילו היה איזה דבר סגולי להנושא שיהיה בטוח שלא יקרהו ביומו מקרה ופגע ידעתי כי ידלגו עור ופסח יחד לקנותו במחיר אפס יהיו בטוחים מבלי כושל ואדרבה הפחותים יותר מבני עליה אשר כל מבטחם וחפצם בה' ואינם חרדים לשום דבר נזק כי מה' לא תצא הרעה וקידוש לבנה בכל חודש יוכיח שזהירים במצוה זו יותר מכל מצות הואיל ונדפס שיש בטחון שלא ימות באותו חדש אמנם אם הכונה כמו שכתבתי לא על נזקי ומקרי גוף כי אם על ידו ימלט מחטא בזה לא ישמחו המוני עם כי אם איש אשר לבבו שלם עם ה' וזהו תכלית חפצו בזה העולם לעשות נחת רוח ליוצרו לבל ילכד ח"ו בעון ויעול בכסופא קמי מלכא ולכך רב ברונא ששמח הוא לאות שהוא מבני עליה ואדם גדול ביראה והנה כבר נדפס בש"ע המיוחס להאר"י ז"ל בהא דכל הסומך וכו' דאינו ניזוק כל היום היינו באינו עושה עבירה בו ביום ובאמת אילו לא נאמר משמיה דגברא רבא כוותיה ראוי לומר דהא אמרינן על הך (קידושין לט ע"ב) דהרי שאמר לו אביו עלה לבירה וכו' היכן אריכות ימיו של זה ופרכינן ודלמא מהרהר בעבירה היה הרי אפילו על יעוד שכר שנאמר מפי ה' להדיא (שמות כ' יב) כבד וכו' למען יאריכון ימיך עבירה מבטלת שכר ויעוד ההוא אף כי מה שאמרו חכמים ז"ל ביעוד שכר דאינו נזוק עבירה מבטלת אותו אך זה יתכן אם הפירוש אינו ניזוק כפשוטה אבל אם הפירוש אינו ניזוק שמגין למלטו מעון למה לי דעבירה מבטלת השכר הלא זה מגין דלא יקרהו עון ועל זה אנו דנין דבסמיכת גאולה לתפלה היה ראוי להיותנו כל היום חפים מפשע ומנוקים מעון ובזו יובנו דברי תוספות דקושית התוספות על הגמרא כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום דהא אנו סומכין יום ביומו וממש אין יום בלי פגע ומכשול בגוף ונפש ולית ליה דגורם החטא לבטלו כנ"ל דהא שכר סמיכת גאולה לתפלה למלט האיש מחטא כהנ"ל וא"ת דפירוש אינו ניזוק הוא כפשוטו נזקי גוף ולא שמירה מחטא על זה קאמר התוספות ומאי רבותא דרב ברונא דלא פסק חוכא מפומא הלא זה טבע כל בני אדם ואין זה מעלה לרב ברונא ועל כרחך כהנ"ל ופירוש דמשמרו מהחטא וא"כ קושיא ראשונה במקומה עומדת וא"ש ותירצו התוספות היינו כותיקין וכו' ולא קשיא מידי כלל העולה דהסומך גאולה לתפלה כוותיקין שהוא תפלה עם דמדומי חמה ניצול בו ביום מחטא וכן הוא מאמרם (ברכות ט ע"ב) לסמוך גאולה לתפלה בתפלה של ערבית וכבר כתב הרא"ש דאותן המקדימים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים אי אפשר לסמוך גאולה לתפלה כראוי דזמן קריאת שמע של ערבית מצאת הכוכבים רק ראוי להתפלל עם צאת הכוכבים ואז סומך גאולה לתפלה כבשחרית והנה יש להבין במה דאמרו למען יאריכון ימיך על האדמה כתיב דבאמת למה הלא זה הוא שכר על שמירת המצוה ולמה לא יהיה לשומר מצות בחו"ל שכר גם כן וכי ח"ו אבד סברם ליושבים בגולה והלא תורת ה' בכל העולם ניתנה וצ"ל דגבי האי עובדא דאמר לו אביו עלה לבירה וכו' פרכינן ודלמא מהרהר בעבירה הוה וכו' הרי אף דנאמר אריכות ימים אם מהרהר בעבירה ומכל שכן שעשה עבירה בפועל דלכולי עלמא בטל השכר ההוא בעולם הזה ובטלה אריכות ימים ואמרינן (במדבר רבה כא כא) דבירושלים מעולם לא לן אדם בחטא דתמידין מכפרים יום ולילה ע"ש ופרשו המפרשים דלאו דוקא ירושלים רק הקרא מכנה כל ארץ ישראל בשם ירושלים דקרא כתיב צדק ילין בה וכל דברי ירמיה וישעיה וכי על ירושלים לבד נאמרו הלא על כל ארץ ישראל רק הכל טפל לירושלים וזה פשוט ואם כן אתי שפיר דעל האדמה שהיא ארץ ישראל שפיר חל יעוד השכר למען יאריכון ימיך דלא היה סיפק ביד עבירה לבטלו דלא לן אדם בעבירה כי התמידים היו מכפרים כנ"ל אבל בחוץ לארץ דאין להם כפרה זו א"כ מי גבר אשר יעבור יום ולא יחטא וא"כ לא חל יעוד ההוא לכך נאמר שפיר על האדמה וזו היתה שאלתו איכא סבי בבבל תמה דהא על האדמה כתיב דשם היו מנוקים מעון מה שאין כן בחוץ לארץ אבל כד שמע דמקדמי דהיינו דמשכימין להתפלל בדמדומי חמה כוותיקין ומחשכי לבית הכנסת דהיינו בערב להתפלל עם צאת הכוכבים וא"כ סומכים גאולה לתפלה כראוי והוא להגין לבל ינזקו כל היום והיינו דיהיו נצולים מפשע וחטא וא"כ שפיר חל שכר מצוה ויעודה לאריכות ימים ולכך הם זקנים בימים והיינו דאהני להו ואתי שפיר ודו"ק: