יערות דבש חלק א · פרק ט׳, ד׳

הדור אתם ראו כמה חביבה מצוה בשעתה להקדים ולהתפלל כראוי הן בשחרית והן בערבית ולא כימות הקיץ שאתם מתפללים מנחה וגם מעריב ממש סמוך או אפשר קודם פלג מנחה לא כן הוא ראוי ונכון ואיך יתכן להתפלל השכיבנו וכדומה ואח"כ תלכו ארוכות וקצרות ברחוב ותרבו בדברים בטלים ושיחה של שטות ורבים אשר ישכבו ממש בלי קריאת שמע על בוריה וחדא שנשאר לנו בגולה להגין מחטא ופשע ולהרבות שכר באורך ימינו בזה ובבא תאבדו בנקל ואין צריך לומר שאין לשיח בין גאולה לתפלה או חזנים המנגנים בין גאולה לתפלה בנגונים ומאריכין ביותר מכדי שיגמור כולו בלי ספק כי התפלה אצלם מאוד במרוצה ודלוגם אהבה אז הוי הפסק גמור והמכשלה תחת ידינו בעו"ה ואמת כאן מחיתי על כל החזנים עד אחר תפלת י"ח ועד בכלל מבלי לשורר ולנגן דבר מה ועבדו את ה' ביראה וממני ילמדו כל העולם לעשות כן ואנחנו בבית הכנסת שחדשנו נחדש ברית לה' להתפלל שם בכונה למאוד וערל וטמא הוא שאור המבאיש לא יבא בית ה' כי אם נכבס לבנו בבורית להתפלל לה' שחרית וערבית ונשוב למה שהתחלנו כי בבלעם כל הברכות חזרו כו' כי יש להקשות למה חזרו אמת כי כונתו היה לקללם אבל הלא נודע כי כל כחו היה ברגע שכועס ה' אבל אם יקלל זולת זמן זה אין בקללתו ממש ולא יעשה פרי ובאותן הימים מבואר בגמרא (ברכות ז) דלא כעס ה' ואם כן אף אילו קלל בפה מלא היה כלא נחשב כי לא זעם ה' אף כי בפיו יברך וצריך לומר דכבר ידוע מה שכתוב בגמרא דברכות (שם) דאמרינן אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מחמשת אלפים וכו' שבשעה ואין כל בריה יכולה לכוין חוץ מבלעם הרשע וכו' והיינו דכתיב (מיכה ו ה) למען דעת צדקות ה' אמר הקב"ה כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם וכו' וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימרא ויש להבין כפל הדברים דכבר אמר בתחלה כמה זעמו רגע וחזר ואמרו שנית וכמה זעמו רגע תרתי למה לי והוא מיותר ואין לו ענין כלל וביותר קשה על דלעיל אמר דרגע הוא אחד מחמשת אלפים ולבסוף אמר כמימרא ממה נפשך אם השיעורים מתחלפים אם כן דברי הגמרא סותרים זה את זה מיניה וביה ואם הם שוים למה נתן בתחלת דבריו הך שיעורא ולבסוף שיעור אחר הוה ליה ליתן שיעור אחד השוה והיותר מבורר הוה ליה לומר והנה הקשו התוספות (ד"ה שאלמלי) מה היה יכול בלעם לקלל בדבור אחד ותירוץ התוספות כלם דחוק דלאיזה אומה יעלה אם לישראל או לעמון ומואב וכדומה כי הלא לא היה זמן להזכיר שם אומה שמקלל אמנם הענין כי לפי הקרא אל זועם בכל יום גדר הקב"ה שיהיה כועס בכל יום והוא צורך תיקון עולם וא"כ יש לתמוה איך אמר בימי בלעם לא כעס אם כן אין הקרא אומר אמת חס ושלום דזועם בכל יום ואם היום יבא שנית בלעם לקלל לישראל חס ושלום ה' ברוב רחמיו לא יכעוס וא"כ אף עתה אין אומר שזועם בכל יום אבל הענין דכבר נאמר בפיוט הקליר לפרשת שקלים כי השעות מתחלקות לרגעים והמדקדקים מחלקים רגעים לרגעים הרי דיש שני מיני רגעים גדולים וקטנים ואם כן ה' יסד חוק ולא יעבור לכעוס בכל יום כמאמר הפסוק וזמן כעס רגע אחד אבל אם יכעוס רגע גדול או קטן זה אין נגדר בגדר וחוק מה' ולכך תמיד ה' כועס רגע גדול ובו היה בלעם מקלל אומות כרצונו כי היה לו זמן לדבר מה שאין כן כשבא לקלל ישראל לא כעס ה' רק רגע קטן שהוא כמימרא כדי שלא לשנות חוקו ומ"מ לא היה בלעם יכול לקלל כי מה היה יכול לדבר ברגע כזה כקושית התוספות וזהו מאמר הגמרא אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע קאמר שעור אחד מה' אלפים ולא רגע כמימרא דא"כ איך היה יכול לדבר וקאמר והיינו דקאמר נביא וכו' שלא כעסתי באותן ימים רק דא"כ קשה איך נאמר בקרא אל זועם בכל יום כהנ"ל ועל זה משני וכמה זעמו אז בימים שלא כעס בזמן בלעם רגע וכמה רגע כמימרא וא"כ קיים חוקו לזעום בכל יום אבל היה רגע קטן רק כמימרא ולא רגע גדול כנ"ל שהוא אחד מחמשת אלפים וא"כ לא היה יכול לדבר וא"ש והנה כבר גדר הפילוסוף דברגע אחד יכול אדם להרהר דברים רבים אף דאי אפשר לפורטן בפה כי הדמיון תופס הרבה בפעם אחת עד שבחלום שעה יחלום איש דברים לא יכילון ספור יום שלם ולכך בלעם שהיה בלבו להרע לישראל בלבו חשב כל הקללות ברגע קטן זה שכעס ה' רק בפיו לא יכול להוציא מאפיסת הזמן ולכך אמרו חז"ל (סנהדרין קה ע"ב) מתוך ברכתו אתה יודע מה היה בלבו ואתו שפיר קושיה הנ"ל דהא לא כעס ה' כי באמת רגע קטן כעס נשמע מזה דקללתו של בלעם בעו"ה חלה כי חשב רעה על ישראל בעת אשר זעם ה' ברגע קטן: