יערות דבש חלק א · פרק י״ז, ו׳

ואמרו בגמרא דסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף סא ע"ב) העובד עכו"ם מאהבה ויראה אביי אמר חייב ורבא אמר פטור ופריך הגמרא דתנן כהן משיח אינו חייב בקרבן עד שיהיה שגגת מעשה מה שגגת מעשה לאו דעבד עכו"ם מאהבה ויראה ש"מ דעובד עכו"ם מאהבה ומיראה חייב במזיד ומשני לא דאומר מותר וס"ל אומר מותר שוגג הוא אבל איכא למ"ד במכות ר"פ אלו הגולין (דף ז ע"ב ועיין היטב שם תוד"ה אלא ותוספות שבת עב ע"ב ד"ה האומר ותוספות סנהדרין מב ע"ב ד"ה הבא) דאומר מותר מזיד הוא ובזה יובן כי אסתר נכנסה לאחשורוש לבקש על הצלת עמה ולא על עצמה נכנסה כי אם בשביל ישראל וכאשר הגיעה לבית הצלמים ניעור האיסור וחומר העבירה שהשתחוו לצלם ונעשה קטיגור וערעור וקטרוג ושטנה בישראל כי היה למזכרת עון על דבר חטא ופשע שעשו ישראל ולכך נסתלקה רוח הקודש ואסתר הרגישה ואמרה שמא אתה דן שוגג כמזיד רוצה לומר אומר מותר שדינו כמזיד וא"כ איך מצינו בהעלם דבר שגגת מעשה וא"כ העובד מאהבה ויראה חייב אף שהוא מאונס פן יהרג וזה מאמרם אונס כרצון אף שהוא מיראה שיהרג מ"מ חייב מיתה כי אין נפקא מינה באונס וא"כ יש להם משפט מיתה ח"ו כי לא היה לחוש להם לאונס וזהו לא ס"ל לאסתר דסברה דאין לחייב דאונס רחמנא פטריה ולכך תמהה אסתר וביקשה רחמים והוסיפה לומר שמא על שקראתיו כלב וכו' י"ל כך מה שכבר אמרתי ממש בסגנון זה בדרוש הקודם רק כעת הואיל דצריך להאי ענינא יבואר יותר כי נודע כי מרדכי כי ראה שהמן גובר ולא ראה לכבשו כי אם בתורה וכמ"ש בתרגום שני כי לקח תינוקות מבית רבן ולמד עמם ובכל מקום היה תורה וכן דרשינן ליהודים היתה אורה זו תורה (מגילה טז ע"ב) כי התורה היא מגינה והיא כתריס בפני פורענות ולכך בכל צרתם לא זזו מכותלי בית המדרש ואפילו בשעה שבא המן למרדכי וחשב מרדכי כי בנפשו הוא היה לומד הלכות עומר ואמרינן במדרש (שוח"ט פ) יכרסמנה חזיר מיער ע' תלויה בזמן שאין ישראל עוסקים בתורה הוא מיער אבל בזמן שעוסקים בתורה הוא א' במקום ע' והוא מיאור ותנינן (חולין קכז) כל החיות העולים מים ליבשה מיד מתים חוץ מהכלב דזה חי (עמ"ש ביד חרוצים בהגה בסוף דרוש ח' לעיל) וזהו מאמר אסתר כי אמרה הלא ישראל עוסקים בתורה וזכותם ראויה להגן שלא ישלוט בהם ידי זר וחזרה ואמרה שמא הואיל שקראתיו כלב וא"כ כלב אף שעולה מים ליבשה חי וא"כ עדיין יש לו שליטה בישראל אף שעסקו בתורה ולכך חזרה לקרותו ארי וזה העולה מים ליבשה מת ואף הוא ימות בים של תורה ואתי שפיר והבן כללו של דבר כמה גדולה כחה של תורה לשמה היא מבני פלטרין דמלכא והלא אמרו (מגילה טז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפש כי במרדכי נאמר רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין וכבר אמרנו טעם ח"ו שמרדכי פירש רגע אחד מהתורה אבל ידוע מ"ש במדרש (אס"ר פ"י י"ב) ומרדכי יצא מלפני המלך שנעשה מלך ומטבע שלו מרדכי מצד אחד ואסתר מצד אחד וידוע דאין מושיבין מלך בסנהדרין ולכך פירשו ממנו סנהדרין אבל טעם הענין למה נעשה מרדכי מלך מה לו לכבוד המדומה הזה עד שפירשו ממנו סנהדרין הלא לבוז יחשב לו נגד כבוד התורה ודביקות בסנהדרין והיה לו ללמוד ממשה מחמד יצורים שלא נכתר בתואר מלוכה לרוב ענותנותו והיא היתה לו ליקר אבל הענין ח"ו לומר שרדף אחר כבוד אבל יש להבין במה שכבר התחלנו למה גידל המלך את המן מה ביקש בזה באיש נכר הארץ ועד שאמרו (עיין פרדר"א ז) שכל בניו היו מושלים דוכסים ואפרכים בכל מדינות המלך: