ואמרו בגמרא (מגילה טו ע"ב) ובמדרש כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה רוח הקדש ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון שמא בשביל שקראתיו כלב חזרה לקרותו ארי והדבר צריך ביאור כי באמת למה נסתלקה שכינה ואם כי שם מקום טומאה והוי כמו כהן בבית הקברות אם כן מה זה שמתמיהה אסתר ואמרה שמא וכו' לא משום זה רק המקום גורם מקום טומאה וגם יש להקשות מה שוגג כמזיד הלא אסתר לא היתה שוגגת כלל מעולם ואנה טעתה בדין וכדומה והיה מאתה דבר בהעלם מתחילה ועד סוף ואיך שייך שוגג וגם אונס כרצון כי עכשיו הלא נכנסה להבעל ברצון ואם כי מתחילה היתה אנוסה הלא קודם בית הצלמים שורה עליה רוח הקודש ואם היה מקדם עולתה בה איך שורה עליה מתחילה וביחוד יש להבין במה שאמרה שמא על שקראתיו כלב וכי יחוס המקום על כבוד אותו רשע לסלק שכינתו מהצדקת הלזו אמנם ידוע מ"ש בגמרא (מגילה יב) כי עיקר חיוב כליון לישראל היה בשביל שהשתחוו לצלם של אותו רשע ואמרו שלא עשו אלא מחמת אונס כי יראו שישרפו באש כמו שקרה באמת לחנניה מישאל ועזריה:
יערות דבש חלק א · פרק י״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yaarot Devash -- OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק א, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.