יערות דבש חלק א · פרק י״ז, ד׳

ואמרו בגמרא (מגילה טז) וישב מרדכי אל שער המלך ששב לשקו ותעניתו וכבר דקדקו המפרשים מאין למדה הגמרא זה אבל ידוע כי שער המלך היינו לדון דין כדכתיב (דברים כ"ה ז) ועלתה יבמתו השערה וכהנה רבות במקרא וכן בגמרא יתיב אבבא ודן דיניה וזהו מרדכי יושב בשער כי ישב שם לשפוט בכל עבדי ומשרתי מלך וידוע בגמרא (ביצה לו ע"ב) אין דנין ביום טוב ומבואר בירושלמי (שם) כי מלבד גזירת חכמים שמא יכתוב היה איסור משום דאתי למנוע משמחת יום טוב והנה הגמרא ס"ל כמבואר שם דהיה עוסק בהלכות עומר דהוה מעשה דהכרזה וכדומה הכל בי"ו ניסן ויום טוב שני של גלויות וקשה איך שב לשער לדון ביום טוב ואם כי עדיין לא נגזרה גזירה שמא יכתוב מ"מ הא איכא טעם מונע משמחת יו"ט ולזה קאמר מידי טעמא משום מניעה משמחת יו"ט הוא הא שב לשקו ותעניתו והתענה ביום טוב ההוא וא"כ מה מניעת שמחת י"ט שייך בזה ולכך ישב בשער לשפוט בסנהדרין וא"ש ואם כי זה יש לגדור גדר בהעדר חמדת יצורינו משה רבינו ע"ה גם זה עלינו לא לתקן עצמינו בלבד כי אם לתקן זולתינו ולהשיב רבים מעון כאשר עשה משה בעד פושעים הפגיע וכן עשו מרדכי ואסתר שכל מגמתם היתה לישר הדור ולהשיבם מעון ולעורר בתשובה והנה אמרו (מגילה טו ע"ב) דלכך זימנה אסתר להמן שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויחזרו בתשובה שלימה וכן אמרו (אסת"ר פ"ח א) בנימין גרם לשבטים לקרוע דכתיב ויקרעו בגדיהם אף מרדכי קרע בגדיו דכתיב ויקרע מרדכי את בגדיו והקשו מה זה מדה כנגד מדה וגם בנימין מה עשה שהושם באמתחתו גביע והוא לא ידע ואשם אבל הענין כך מ"ש (מגילה ז ע"ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע מה בין ארור המן לברוך מרדכי והדבר תמוה וכבר אמרתי עליו באופנים שונים אבל אופן אחר הצריך לענינינו הוא דמבואר בירושלמי (עיין במגילה פ"ג ה"ז) ומדרש (עיין ב"ר מ"ט א) רב כד מטי למגילה למרדכי ראשון הנזכר במגילה אמר ברוך מרדכי על שם זכר צדיק לברכה וכד מטי להמן הראשון הנזכר במגילה אמר ארור המן על שם שם רשעים ירקב והנה בין פסוק איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי לפסוק אחר הדברים גדל המלך את המן ענין כל הפרשה כי אסתר אין מגדת עמה ומולדתה ואחשורוש עשה פעולות רבות כמבואר בגמרא ומדרש שקיבץ בתולות רבות והנחה למדינות עשה וכהנה פעולות רבות ועם כל זה אין אסתר מגדת ובאמונה שמרה מאמר מרדכי לבלי הגיד ואמרו במדרש (אס"ר פ"ו טז) כי תפסה פלך שתיקה אין לך טוב יותר לגוף אלא שתיקה והחיים והמות ביד הלשון וברוב דברים לא יחדל פשע וכבר אמרו (ירושלמי סוף ברכות) כל פטפוטים אסורים בר מפטפוטי דאורייתא כי אין לך דבר מזיק לגוף ונפש רק הדיבור ולכך אמרו תפסה פלך שתיקה שהיא מזרעו של שאול שדבר מלוכה לא הגיד ומזרעה של רחל ששתקה ולא אמרה רמיות אביה בלאה וידוע מ"ש (עירובין סה) נכנס יין יצא סוד כי ברוב דברים לא יחדל פשע ולמי שיח ורבות דברים כי אם לאנשים השותים במזרקי יין וזהו מאמרם חייב איניש לבסומי וכו' עד דלא ידע להבין מה בין ארור המן לברוך שהוא הסיפור שביניהם שהוא מענין שתיקת אסתר בכל החקירות כי המבסם ומשכר אין מבין זה כי הוא מהמרבה דברים ואין מעצר ברוחו כלל ואם כי זה נכון אבל עיקר הטעם שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד הוא כי ראה מרדכי כי מדת הדין מתוחה בעונות הרבים על ישראל אם מפני שהשתחוו לצלם ואם מפני שאכלו מסעודות של אחשורוש ואין להם תקנה להכניע קשה ערפם אלא בגזירת מלכם כמ"ש (מגילה יד) גדולה הסרת טבעת מכל נביאים והוא ידע מה שיהיה בגזירת המן כדכתיב (פ"ד א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ואמרו מלאך אמר לו וא"כ מסתמא הגיד לו הכל כמו שנאמר את כל אשר נעשה וידע והבין כי זהו יהיה לישראל לתרופה לעולם ובזו הגזירה יעוררו לבבם לתשובה ושבו ורפא להם וזו תכלית תועלתם ובאמת ע"י תשובה לא זו שכפו להמן אף גם לא האריך זמן איזה שנים ושבו לארצם פקד ה' עמו להושיבם לירושלים כנודע וחשב מרדכי אולי תגיד אסתר לאחשורוש היותה ישראלית לא יעלה בלב המן להסית למלך עשות כליון באומת אהובתו שגלתו וגם המלך לא ישנא אותם ובפרט מטעם שנכתוב בזה אי"ה ואם כן איפוא במה יכופר עון בית יעקב אשר חקוק בעט ברזל וצפורן שמיר ולכך צוה אשר לא תגיד ותגולגל גזירת המן וישובו ישראל בתשובה שלימה גם מרדכי נכנע אף כי ידע כל הנעשה כמ"ש אי בשביל לעורר ישראל בתשובה ואי שמא יגרום החטא וכמ"ש שם במדרש כי כבר למדו זאת מיעקב אף שהיתה לו הבטחה ירא שמא יגרום החטא אמנם דבר זה לא ענה מלבו רק למדו מבנימין ראש שבטו כי ידוע בספר הישר אשר מחובר על ספר בראשית כתב כי יוסף גילה לבנימין טרם שובו לבית אביו כי הוא אחיו באמת וצוה להסתיר מאחיו למען יראה אם ימסרו נפשם על בית רחל ובנימין ראה אחיו דואגים ומצטערים וכואבים ממש עד למות בשביל עלילת מציאת הגביע ולא אמר להם דבר ותפס פלך שתיקה והוא ג"כ הטעם כדי שיקבלו עונש בצערם על מיכרם בכסף צדיק וטוב להם לצער עד מאוד אפס תהיה להם כפרה ולכך שתק כי אך זה טוב לישראל וזה הוא מאמר חז"ל ברור ואמת בנימין גרם לאחיו לקרוע אף שידע האמת מ"מ שתק וגרם על ידי כך הקריעה לאחיו וזה היה לטובתם אף מרדכי שצוה שלא תגיד וגרם שהוצרך לקרוע בגדיו וזהו היה בסיבת שתיקתו כמו בנימין והוא ג"כ למזבח כפרה כמו בנימין לאחיו והכל בענין אחד וטוב וישר א"כ חזו וראו כמה יש לנו לשמור מרע כמה צרות ויגונות עברו ראש ועשה מרדכי הכל בשביל שתהיה לישראל כפרת עון אף אסתר הצדקת קצה בחייה בשביל ענין ישראל ומסרה נפשה למות ולכך הטוב אמרתי כמ"ש ללמוד ממשה וצדיקים כאלה לבל יחוס אדם על כבודו והונו רק בשביל תקוני ישראל ושלימותם ובעו"ה בדורות הללו כל אחד חושש לעצמו ואין חושש לזולתו ובפרט לתיקון התורה כי תכלית כל תקוני ישראל היא תורה וזוהיא עיקר שלימותנו ובה תלוי חיינו ונשמתינו ואין לנו שיור בגולה רק התורה הזאת ובה יהיה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה לגאול בה מיד צר וע"ז כל מגמתינו ובעו"ה עכשיו בטלה התורה ואין איש שם על לב להרים דגל התורה וכל לומדי תורת ה' ילכו כצאן בלי רועה כי אין משגיח כלל בשל תורה ולא חסו על חייהם כלל כמשל שועל ודגים (ברכות סא ע"ב) כי זהו חיי כל ישראל בתורה אוי לנו איך נשמח בפורים וליהודים היתה אורה זו תורה (מגילה טז ע"ב) ואין לנו תורה בעו"ה לא זו שנשכחה מאתנו תורה בעו"ה יום ביומו והכל נסתעף ממיתת משה כאשר אמרנו בריש הדרוש אף גם שיור התורה אין מקיים ואין משגיח וכל אפין שוין המצפצף כעגור ידמה להמדבר מלב מלא תבונות: