מאמר תורת הבית · פרק ד׳, ט׳

ועתה נדבר אודות סיבה רביעית שהיא בשביל קריאת עיתונים וכיוצא בזה. לא מיבעי אם מעורב בם דברי ליצנות וכל שן אם מעורב בו דיברי מינות בוודאי אסור לקרותו, כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ז סעיף ט"ו. והקובע עצמו לזה הוא ככל הקורא בספרים החיצונים, המבואר עונשו הגדול בסנהדרין בפרק חלק. אלא אפילו אין בו תערובת מינות וליצנות כלל רק דברים בעלמא, מה נשנע בצרפת ואיינגלאנד וכדומה, גם כן הנותן נפשו לזה ומבטל על ידי זה מדברי תורה הוא בכלל המחליף אבנים טובות של כמה אלפים רו"כ על שטרות (שיגנאלצעס) ונודע לו שהם שטרות מזויפין והוכרח לבערם מן העולם ונשאר עני ואביון והוא נוהם על נפשו איך לא נתן לבו על זה בשעת קנייתו. וככה ממש בעניינינו שנוטל ימיו ושעותיו הקצובין לו מאת ה' יתברך בחסדו הגדול להטיבו באחריתו ע"י לימוד התורה וקיום מצוותיה [וכמו שאמר הכתוב ויצונו ד' לעשות את כל החוקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים] וקונה בימיו ושעותיו שטרות המזויפות אלו. דהיינו כשישאלוהו לעתיד לבוא קרית או שנית, יאמר אין קריתי ושניתי ושילשתי בכל יום כל העיתונים. אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה, מה יענה ליום התוכחה. והנה באמת צריך האדם להתבונן תמיד שעיקר מושב הנפש שלו היה תמיד בעולם העליון. וכידוע שהנשמות נבראו בעת תחילת הבריאה (וכפירוש רש"י ביבמות דף ס"ג דיבור המתחיל גוף. ואח"כ מצאתי כן במדרש) ומושבם אצל כסא הכבוד ששם הוא משכן נשמות ישראל, ורק שבא כאן לגור לגור על זמן מועט בעולם העשיה כדי לסחור תורה ומעשים טובים ואחר כך יחזור ויעלה אל האלקים למקומו. והנה אחד נוסע למדינה אחרת על הירידין הגדולים למכור או לקנות סחורה יקרה שאינו מצוי במדינתנו. ואם יבוא אחד לו בעת תוקף המסחר ויאמר לו הבט נא וקרא בעתונים שהבאתי לך ותהנה מהם,הלא יגער בו ויאמר לו לך מעמדי. כל רגע ורגע שאתה עומד לנגדי אתה מפסידני. האם לא ידעת שנסעתי מביתי כמה מאות פרסאות לנוד בארץ נכריה ולבוא לירידין אלו הגדולים כדי להחיות נפשות ביתי כל השנה. ועתה אתה אומר לי שאטריד נפשי בעתונים הללו. הנמשל מובן מאליו. הנפש מושבו למעלה מצרור החיים בבחינת תושב כדכתיב גר וכו' תושב ככל אבותי. אך כדי שלא יהנה תמיד בחנם מנהמא דכסופא הורד פה לארץ על זמן מועט לגור שם (והוא עתה רק בחינת גר בארץ נכריה) כדי לסחור תורה ומעשים טובים כנ"ל. והיצר מסיתו ליתן חלק מזמן חייו על העיתונים וכיוצא באלו מדברים כאלו שאינם רק לבלות הזמן. צריך לגעור בו ולומר לו האם לא ידעת כי הורדתי כמה מאות אלפים פרסאות ממקום מושבי (היינו מעולם הבריאה לעולם היצירה ומשם לעולם הגלגולים ומשם לעולם העשיה ומשם לארץ) על זמן מועט פה כדי לסחור פה סחורה אשר על ידה ייטיב לי לנצח ואתה מטרידני בהבלים כאלו, מה אשיב שולחי דבר כי אשוב ריקם אל ביתי. ובזה נבין מה שאמר הכתוב אצל משה רבנו עליו השלום ויקרא שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם השני קרא אליעזר כי אלקי אבי בעזרי וגו'. ולכאורה היה לו לקרות שם הראשון אליעזר על הנס, ועוד מה תועלת במה שאמר גר הייתי וגו'. אכן לפי דברנו יומתק מאד, לפי שבא ליתרו ועדיין יתרו לא נתגייר. ובודאי עדיין לא היו מעשיו טהורים כלל מדאמר אחר כך עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלקים, מכלל דמעיקרא קודם שבירר לו משה רבנו עליו השלום לא ידע. והיה מתיירא משה שלא ילמוד ממעשיו, ולכן קרא שם בנו גרשם כי גר הייתי, לקבוע בנפשו כי פה בארץ הוא רק בבחינת גר בארץ נכריה ועתיד לשוב למקורו בצרור החיים ששם הוא בבחינת תושב ככל אבותיו, כדכתיב גר אנכי בארץ תושב ככל אבותי. ועל כן צריך אני ליזהר מאוד במעשי.