קב הישר · פרק נ״א, א׳

כְּתִיב (דְּבָרִים כג, טו): "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ", כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל בְּכִתּוֹת וּמַחֲנוֹת הַשְּׁכִינָה, שֶׁנִּקְרָאִים קְדוֹשִׁים - כֵּן נָמֵי בְּגוּף הָאָדָם וְאֵבָרָיו, הֵם נִקְרָאִים מַחֲנֶה, בְּעִנְיָן אִם הָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו בְּעִנְיְנֵי הַקְּדֻשָּׁה, אָז אֵבָרָיו שֶׁלּוֹ נִקְרָאִים מַחֲנֵה שְׁכִינָה מַמָּשׁ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". וּכְשֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב, אֲזַי הוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ לִהְיוֹת מַחֲנֶה לְסִטְרָא אָחֳרָא. עַל כֵּן יִהְיֶה שָׁגוּר בְּפִי הָאָדָם לוֹמַר תְּפִלָּה קְצָרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִהְיוֹת כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה! כִּי כְּשֶׁהַגּוּף הוּא בִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשָׂה כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה, כִּי זֶהוּ חֵשֶׁק וְתַאֲוָה לַשְּׁכִינָה לִשְׁרוֹת עַל גּוּפוֹת הַצַּדִּיקִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁיְּסַלֵּף אָדָם אֶת דַּרְכּוֹ, הוּא לְהִפּוּךְ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת נֹחַ בַּפָּסוּק: וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וְתָרֹם מֵעַל הָאָרֶץ - בְּגִין דְּחוֹטְאִין בְּעָלְמָא, שְׁכִינְתָּא מִסְתַּלֶּקֶת מִן אַרְעָא. וְהַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת תֵּבָה, כִּי תֵּבָה הוּא אוֹת בֵּי"ת - הֵ"א בְּהִפּוּך אָתוֹן. וְשָׁם בַּזֹּהַר מְבֹאָר דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים אֶל קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְאֵבָרָיו. וְעִקַּר מָקוֹם לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת - לְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה מַאי דְּאֶפְשָׁר, וּבִפְרָט קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לִישֹׁן בַּלַּיְלָה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵין לְךָ בְּכָל לַיְלָה, שֶׁאֵינוֹ אוֹחֵז מַטַּטְרוֹן, שַׂר הַפְּנִים, כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמַרְאֶה אוֹתָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמַמְתִּינִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִלּוֹמַר שִׁירָה, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים עִמָּהֶם וְיֹאמְרוּ בְּיַחַד לְאֵל עֶלְיוֹן מִקְּדֻשַּׁת הַגּוּף.