חובת התלמידים · פרק ט׳, ה׳

את הנמשל בטח אתה‏ מעצמך מבין, הנפש שלך בת מלכים, רוצה הקב״ה לישא אותה,‏ כלומר שתתקרב ותתיחד בקדושתו,‏ וצריכה לדבר ולהתפלל אליו,‏ כי ע״י התפלה הפנימית הבאה מקירות הלב, הנפש מתעוררת משנתה,‏ הומה ומתיחדת במלך מלכו של עולם,‏ והיא עיקרה ותכליתה של התפלה,‏ עד שישנן דאגות שד׳ שולח אותן לאיש הישראלי כדי שיתעורר ע״י להתפלל ולצעוק לד׳ מקרב לבו ונפשו,‏ כמו אותו המלך שגירה את הלסטים בבת המלך כדי שתצעק אליו.‏ ואף אתה כשבאת לעורר את נפשך שלא תישן ותתעלף בשעה שאתה עומד לפני אביך שבשמים ומתפלל,‏ מתחלה עורר עצמך בעניני התפלה שכואבים לך ואתה צריך להם,‏ כמו באתה חונן לאדם דעת,‏ השיבנו אבינו לתורתך,‏ שאתה משתוקק שיפתח ד׳ את לבך ונפשך לתורה ולעבודה.‏ וכן בברך עלינו את השנה הזאת,‏ שלא בלבד על ברכת התבואה היא,‏ רק בכלל תפלה על הפרנסה היא.‏ והאם לא יחם לבבך ולא תשפוך נפשך להתפלל לד׳ שיפרנס את הוריך,‏ ואז נפשך תתעורר תתגלה ותתיחד במלכה וקונה.‏ ולא בשעה שאתה מתפלל בעניני צרכיך לבד,‏ רק כיון שתתרגל נפשך לקום ולהתעורר,‏ אז בשעה שתדבר עניני ד׳, עוד יותר תתלהב בהתלהבות האמיתית, וכשתאמר לד׳ אתה‏ קדוש ושמך קדוש, תתפעל נפשך ותרגיש איך היא עומדת לפני מקור הקדושה ומדברת אליו בלשון נוכח ומשבחת את קדושתו בפניו ואומרת אתה קדוש ושמך קדוש וכו׳.‏ ותתלהב ותמס בנועם קדושת קדוש ישראל,‏ וכן בשאר עניני התפלה, ולא בתפלה של חיוב שחרית מנחה וערבית בלבד,‏ רק גם בכל היום תשתדל להמציא לך איזה זמן פנוי,‏ שבו תשיח עם ד׳ בתפלה ובשירה, וככל אשר תתרגל יותר בשיח הנפש, יתרכך לבך, רוחך יתנשא ונפשך תתקרב יותר לד׳. אבל לעורר את נפשך שתדבר לד׳, תוכל רק אם תחזק את מחשבתך הנ״ל באמונתך שד׳ מלא כל הארץ כבודו, ואף אם אתה אינך רואה אותו, בו ובקדושתו אתה עומד. ולא במחשבה אחת יצאת ידי חובתך בזה, רק ככל שתכפול ותתמיד לחשוב במחשבה חזקה את עניני האמונה, יותר יקל לך לעורר את נפשך שתדבר לה׳ העומד לפני׳.