חובת התלמידים · פרק ט׳, ד׳

תרגיל את לבך ונפשך להשתפך לד׳ בשיח ותפלה, הנער אף הגדול אם יש לו אך דעה קטנה,‏ חושבים שכל עצמה של התפלה היא הדאגה והצרות שעלי׳ מתפללים,‏ כמו שמבקש העני מן העשיר או כל איש מן מלך בו״ד אשר בידו להושיעו באיזה דבר.‏ אבל רק איש בער ולא ידע יכול לחלל כ״כ את התפלה ולחשבה רק צורך הדאגות,‏ ולולא צרכיו לא הי׳ מתפלל ח״ו.‏ כי באמת התפלה בעצמה,‏ התקרבות הלב והשתפכות הנפש לד׳ בתפלה,‏ זו היא העיקר אשר בתפלה.‏ וראה נא במדרש עוד יותר,‏ לא בלבד שאין התפלה מסובבת מן הדאגות והצרות,‏ רק שלפעמים את הדאגות שולח ד׳ כדי שנתפלל אליו ית׳.‏ איתא בשמות רבה ‏(פ״א),‏ אמר ריב״ל למה הדבר דומה, למלך שהי׳ בא בדרך והיתה‏ בת מלכים צועקת לו, בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים,‏ שמע המלך והצילה.‏ לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה,‏ הי׳ רוצה שתדבר עמו ולא היתה רוצה,‏ מה עשה המלך,‏ גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך,‏ עכ״ל הק׳.