חובת התלמידים · פרק ט׳, ג׳

אבל הדבר הזה לא טוב הוא מה שגם הנפש שלך - שבה אתה רוצה להתעלות ולהתקרב,‏ נעלמה ממך,‏ מוסתרת היא בגופך וישנה היא בגשמיותך,‏ ואם לא תקיץ אותה משינת עולם,‏ ולא תגלה אותה מן מחצלת הקנים אשר היא קבורה בה,‏ במה תתעלה ובמה תתקרב אל קדוש ישראל.‏ אבל דע נא שהקיצת נפש הקדושה לא כהקיצת גוף הישן היא,‏ אותו מקיצים בפעם אחת,‏ ואת הנפש רק בהתמדת העבודה שמכריחים אותה‏ לעבוד יכולים להקיץ.‏ כי יכול האיש לעשות מצות,‏ בידיו,‏ בכל אבריו אף בפיו,‏ להתפלל,‏ והנפש גם אז תישן אף תתעלף,‏ צריכים להכריח את הנפש שהיא תעבוד והיא תפעל ובזה תתעורר ותתגלה.‏ לכן גם בכל היום,‏ אף בשעה שאין אתה לומד תורה תזכור שעבד ד׳ אתה ועליך להתקשר בו.‏ חזק את אמונתך בד׳,‏ חשוב כמה פעמים ביום.‏ אני מאמין בד׳ ית׳ באמת ובלב שלם.‏ אבי ומלכי,‏ ברור לי שאתה אדון העולם אשר בראת את כל העולמות וכל אשר בהם,‏ המלאכים בשמים אף הבריות הקטנות אשר מתחת לארץ,‏ ואתה מקיף אותי וממלא את גופי ורוחי, עבדך אני ולך כל עצמי מסור, הפוך והפוך במחשבה זו דכולה בה.