חובת התלמידים · פרק ט׳, ב׳

תלמיד ותיק,‏ בטח שאלה נפשך,‏ הלא התורה היא הכל אף מדור הקב״ה היא,‏ והלא לומד אני,‏ ולמה איני מתעלה?‏ ואף שיש לי זמנים שמרגיש אני א״ע גבוה מעט,‏ אבל האם מעט מן המעט הזה כל העלי׳ היא אשר עלי לעלות.‏ האם בזה כבר אגיע למצב שדורשים ומבטיחים בקונטרס הזה,‏ ואשר קותה נפשי אליו כ״כ.‏ ולמה עוד ישנם אנשים שלומדים תורה ופורשים ממנה ח״ו ויורדים אח״כ לבאר שחת.‏ ואיפה היא הבטחת קדושינו ז״ל שאמרו,‏ שהמאור שבה מחזירו למוטב.‏ אמנם כן,‏ בלמוד התורה מתקשרים הלומדים במלמד תורה לעם ישראל,‏ הוא האלהי ישראל.‏ אבל צריכים לדעת איך ללמוד תורה,‏ ובזוה״ק ‏(ח״ג קנ״ב)‏ איתא: מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלא אוחרא,‏ תיפה רוחי׳‏ ולא יהי׳ לי׳ חולקא בעלמא דאתי,‏ עכ״ל הק׳. זאת אומרת שמי שלומד את התורה רק בשכל אנושי יבש בלבד,‏ כמו להבדיל שמעיין בדבר שכל אחד,‏ אומר הזוה״ק שאין לו חלק לעולם הבא,‏ השכל הפשוט אשר בתורה רק לבו‎ש התורה הוא ומי מתלבש בלבוש הזה,‏ ד׳ ית׳,‏ וכשלומדים תורה צריכים להשתדל לבוא אל האל מסתתר שהסתיר עצמו בתורה.‏ רצונך לטהר את נפשך,‏ כבר אמר ר״ע: מה מקוה‏ מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל,‏ אבל רק מי שבא אל המקוה ונכנס בה יטהר.‏ חדור איפוא דרך לבוש התורה אל הקב״ה שנמצא בה,‏ ואז תטהר.‏ הן אמת שבשעה שאתה לומד תורה, קשה לך לעורר את נפשך במחשבות עילאות,‏ מוכרח אתה להעמיק בה בראשך וכל עצמך לעבוד עבודה קשה המתשת את הכח,‏ אבל עורר את נפשך טרם שתבא ללמוד,‏ גלה אותה‏ וקשרה בד׳.‏ ואז כשתבא ללמוד תורה,‏ אתה תעבוד בפשט השכל הפשוט,‏ והנפש הגלוי׳ שלך תרוץ ותחדור דרך הלבוש אל מלכה וקונה אשר בה ותתיחד עמו ית׳.