חובת התלמידים · פרק ט׳, י״ג

ויכול אתה להשתמש גם בפעולות ממשיות לצורך תקוניך,‏ ובענין הכעס למשל תקבל ע״ע שכאשר רק תרגיש בקרבך נדנוד של כעס,‏ תאמר בפיך איזה דבר תורה.‏ תאמר למשל תנא דבי אלי׳‏ כל השונה הלכות וכו׳.‏ ואם אפשר לך עוד לאמר איזה ענין שאתה צריך לעיין בו מעט בשכל,‏ יותר טוב.‏ ראשית,‏ דבר התורה שתעמיק בה תגין ותצילך מן יצר הכעס,‏ וגם פשוט בדרך טבע הגוף הוא כך,‏ מין שגעון ברגע זה על אותו דבר הוא הכעס,‏ לכן קשה לו לאיש להתגבר בשכלו הבריא אז,‏ שלא לכעוס מפני שאין לו אז שכל בריא,‏ דעת השגעון דחתהו,‏ לא שנעשה ח״ו משוגע לכל דבריו,‏ רק לאותו דבר.‏ לכן רק דעה שכנגד הכעס א״א לו להעלות אז,‏ ולאמר שלא לכעוס כיון שמשוגע הוא לאותו דבר,‏ אבל מחשבה אחרת שאינה נגד כעסו יקל לו יותר לחשוב, ויכול לאמר את דברי תורה שאינם מתנגדים לכעסו.‏ וכשיסיח דעתו על רגע ויעמיק בשכלו בדבר התורה,‏ יעבור השגעון מעליו,‏ ולשכלו הבריא יקל להתגבר גם נגד כעסו ולמשול ולא לכעוס.