חובת התלמידים · פרק ט׳, י״ב

אבל אל תדמה שמעתה תוכל כבר לתקן את כל חסרונותיך ותתעלה אף בלא עבודה, לא תטעה טעות מגונה כזו,‏ בי בלא עבודה יכולים רק לרקוב בקבר,‏ ולא יותר,‏ ולהתקן ולהיות ישראל עבד ד׳ יכולים רק בעבודה.‏ ולא עבודה פעמית ובאקראי,‏ פעם עובד ופעם עוזב,‏ רק בעבודה תמידית.‏ ובכל ימי חייך,‏ ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות,‏ אסור לך להסיח דעתך ממך ומעבודתך.‏ ואז יכולים אנו להבטיחך בעזרת ד׳ שעבודתך תקל לך הרבה,‏ ולא תהי׳ כאותן אנשים שאך שיש להם רצון טוב להיות יהודים אמתיים,‏ מ״מ נשארים עומדים בכל ימי חייהם על מצב אחד,‏ וביומו האחרון מביט ע״ע וצועק,‏ במה גדול אני עתה מן המצב שהייתי בנערותי.‏ במה בליתי את כל שנותי, כי בתחבולות כגון אלו וכיוצא בהם,‏ אי״ה תעלה אתה ותלך מחיל אל חיל.