חובת התלמידים · פרק ט׳, י״א

אבל בקבלה בכלל בלבד, שתחשוב שאתה מקבל עליך להיות יהודי עבד ד׳,‏ לא תוכל להסתפק.‏ רק גם בפרטיות מדות הרעות והחסרונות,‏ אשר אתה מכיר בך, התשתדל לתקן בשעה זו של התרוממות, הן אמת שבשעה שמתלהב האיש ישראל בתפלה, טוב שלא ירבה בחשבונות, לא יטפל ולא ילכלך את ידיו בחסרונותיו, רק יתפלל וילמד ויתלהב ויתקרב, כמו שאיתא בספה״ק מזה. אבל תיכף אחר תפלתו ואף בחזרת הש״ץ בשמ״ע, וכן אם מתעורר לפעמים שלא בשעת התפלה, ישתדל לתקנם בפרטיות. כי א״א לבדוק החמץ בלתי אם לאור הנר, כשנתעורר וניצוץ של קדושה הלהיב אותך עתה, כל עוד שלא כבה בדוק א״ע לתקנך. למשל אם כעסן אתה ח״ו, התבונן, האם נח לי לכעוס ולהיות מושלך מעל פני ד׳. הגמרא אומרת כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו. כל הכועס כאילו עובד ע״ז. והאם אכעוס ואעשה נבלה זו ח״ו. האם באלהי ישראל אלהי נפשי ונשמתי שאני מרגיש עתה בקרבי אמרוד ח״ו. מקבל אני ע״ע שלא לכעוס מעתה, בלב שלם מקבל אני עלי זאת. רבש״ע, עזור נא לי לעמוד ברוחי שלא אכעס, וכ״כ תקבע בלבך ובנפשך מחשבה וקבלה זו, עד שכאשר יבא מעשה של כעס לידך ותתחיל לכעוס, תזכור בגנות שגנית את הכעס ואת הקבלה שקבלת ע״ע שלא תכעוס ויקל לך למשול ע״ע ולהרגע. ומעתה בשעת התעוררות הכעס עיקר עבודתך תהי׳ להתעקש לזכור ולצייר לעצמך באופן החזק ביותר, ובמחשבה ברה ביותר, את שעת התרוממותך ואת הקבלה שקבלת אז עליך, וכן תעשה בשאר החסרונות שאתה מרגיש בך.