חובת התלמידים · פרק ד׳, ח׳

כל ענין עשי׳ באיש, בין עשית הגוף כפועל בין עשית המח בדעת, הנפש היא העושה ע״י המוח, הלב ושאר חלקי הגוף שמתלבשת בהם, והרבה חלקים ישנם במוח, ובשעה שהנפש מתלבשת בהם כלם מתעוררים ועומדים לעבוד את עבודתם לתכלית אחת להבין דבר זה שמעמיק בו. וכן אם הוא דבר עשי׳ בפועל באברים, כל האברים וכלי המעשה מתעודדים לתכלית אחת לפעול פעולה זו וזו. והמתרפה נפשו לא קמה בכח רב, רק במצב של מין תרדמה הוא נמצא. כי הנך רואה שגם הישן לא כל מוחו ישן ובטל, וגם אז עובד הוא מעט לדמות את החלומות אשר ראתה נפשו או אותן החלומות שהם רק מהרהורי לבו של יום העבר, והמתרפה גם בהקיצו הוא כמו שאמרו חז״ל יושב בטל כישן דמי, לא ישן ממש, ערה נפשו יותר מאשר בישן ממש, אבל לא קמה ולא ערה לגמרי, נים ולא נים תיר ולא תיר, חלקי מוחו ואבריו אינם מתאמצים ומתיחדים יחד לעבוד עבודה, נפשו לא קמה להתלבש ולהחיות את אבריו כחיים חזקים, חיי גבור המתחזק ומנצח בעבודתו, התאמצות וחיים החזקים חסרים לו. וזה שמו מתרפה מלשון רפה וחלש, לא חולשת הגוף רק הנפש, שלא התאמצה לקום לאחוז בכלי המוח והגוף להכריחם להתעמל ולדקדק. גם ציור ודמות מעבודתו אין לו, אף לא עונג, ולא שמחה.