חובת התלמידים · פרק ד׳, ט׳

אבל נשאל נא אותו בחור מתרפה, למה זה כשצריך אתה לנסוע איזה נסיעה האהובה לך ושמח אתה בה תתהפך עד מהרה לחרוץ, משכים אתה לקום בבוקר ובאיזה רגעים אתה מלביש אותך, וכל מעשיך בדיוק ובזריזות. ולמה זה בשבת ערב פסח אתה ממהר לעשות את מעשיך בזריזות אשר תמיד אתה מאחר ומאחר אותם כ״כ, עושה ומפהק, פועל ונרדם, ואין קץ ואין טעם ואין ריח להם. זה הוא מפני שאהובה לך העבודה ונפשך שמחה בה, מתעוררת היא בכח ואוחזת ככל חלקי מחך וגופך וכלם חיים, מתאמצים לא מתעלפים ערים ולא נרדמים. ולמה זה אין עבודתך עבודת הקודש כ״כ אהובה לך עד שתקים נפשך בה, תתעורר לחיות חיים חזקים, תתאמץ במוחך וגופך עד שכלם יעבדו בחריצות התחזקות ושמחה.