לכן בחור ישראל, אם חס אתה על עצמך ועל שנות ימי חייך עד זקנה ושיבה, גרש את העצלות ממך, ושרש אחר רקב ההתרפות להשמידה מקרבו, זרז את עצמו והי׳ חרוץ, לא שתחפז בכל מעשיך כאותם נמהרי לב, כי גם בכל התחפזותם מתרפים הם, וע״פ רוב כל מעשיהם בשטחיות, בלי עבודה עמוקה שכל הגוף והנפש ישתעבדו לה, הי׳ מתון אבל חרוץ מתאמץ וזריז. וכיון שכבר אמרנו לך שעיקר המחנך אותך אתה בעצמך הנך, לכן נבאר לו מעט יותר מהו החילוק בגוף ומח בין חרוץ למתרפה, כדי שתשכיל בעצמך לדעת איך ובמה לגרש בכל דבר ובכל פרט את ההתרפות ממך ולהשתנות כולך לחרוץ.
חובת התלמידים · פרק ד׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.