חובת התלמידים · פרק ד׳, י״ד

וילך הלך ובכה, וישא את עיניו למרום ויאמר, אנא ד׳, עוד קודם שבראת את עולמך בחרת בנו להיות בניך, עבדיך הקרובים אליך. תמיד דרה שכינתך הקדושה עמנו בארץ, ואותנו על כנפי נשרים העלית, אף למרום אל זרועיך ואל חיקך כביכול. ומה טוב היה לנו אז, כאשר הי' דבר דברת עמנו, לא מן השמים בלבד השמעת את הוד קולך רק גם בנו דברת, נגלית בנביא ובאיש מבינינו שמענו את קול ה׳ מדבר עמנו, מוכיח ומישר אותנו, גם העולם כלו חל מפניך ומפנינו, כי מי כל בשר אשר לא יחת מפני האנשים אשר אדון העולם שוכן עמהם, מקיף אותם אף דר בקרב גופם ונפשם, ומה מאוד מר לנו עתה שהסתרת את פניך ממנו, הלב מתגעגע אל קדושתך אשר נסתרה והנפש צועקת קרבני אבי, ואין קשב, ואף בשעה שמתעורר הרהור תשובה באיש ישראל, ומתישב הלא על גודל עונותי רחקני ד', נשוב נא אליו ונעבדהו וגם הוא כאב רחמן אלינו ישוב, גם אז מר לנו, כי מאז הסתרת מאתנו תקפו עלינו כ״כ צרות רבות הן בעניני פרנסה והן בשאר ענינים, אשר כ״כ מטמטמות את הלב ומטרידות את הנפש עד שמעבירות אותנו על דעת קוננו ח״ו. רבש״ע לא עלי בלבד אני מתפלל רק על כל בניך בני ישראל. אב הרחמן, איך עזבת את בניך בעולם כ״כ עצוב ואיום לבדם, ואיך תביט כשהם מתבוססים בדם מכותיהם ותחריש, אבל לא את פרנסתנו בלבד אני מבקש, רק אותך אבי אהובי ואת קדושת מלכי וקדושי אני מבקש, קרב אותנו והתגלה לנו, רחם עלינו, פדה אותנו, ושלח לנו את משיח צדקך עתה ונעבדך ביראה ובאהבה כאשר לבבינו משתוקקים ומיחלים.