חובת התלמידים · פרק י״ג, ח׳

וכן בענינינו,‏ יכול אתה לבוא לגדלות זאת,‏ שלא תראה את השוא ואת הרע אף בעודך בעוה״ז,‏ וגם כל עוד שלא נתעלית להיות צדיק גדול כזה,‏ ולא נתקדשו עיניך שתבטנה ברע ולא תראינה אותו, תוכל להגיע לה,‏ אם בילדותך תתרגל בחסידות באופנים אשר רשמנו לך.‏ כי פשוט הוא ודבר ידוע שחוק הוא,‏ אשר מוחו של האדם הוגה מחשבות קטנות אף בלא ידיעת האדם,‏ למשל יש שעוקצו יתוש בפניו ומרים את ידו לחכך בה והוא לא ידע מכל זה,‏ ולא בשעה שהוא ער דוקא,‏ רק גם בשעה שהוא ישן ולא ידע אף בחלומו מכל הנעשה,‏ ולא עברו מחשבות אלו במוחו,‏ הרגיש עקיצה בפניו וחושב להפעיל את ידו לעמוד ולחכך.‏ ‏(לא באנו לבאר איך נעשתה פעולה זו במוח,‏ אבל כך היא העובדא)‏, ולא בדברים שמוטבעים בו מתולדתו בלבד כגון זה,‏ רק אף דברים שבקטנותו לא היו מוטבעים בו ורק אח״כ הסתגל בהם,‏ גם כן משתקעים במוחו שיחשוב לבדו אף בלא ידיעתו,‏ למשל בילדותו יכול הי׳ לפול ממשכבו בלילה, וכשיגדל מתהפך הוא מצד אל צד וכשמגיע אל קצה מטתו,‏ שב ומתהפך אל עבר השני, והוא לא ידע אף לא ראה אם שוכב הוא בקצה מטתו או באמצעה.‏ בצדדיו,‏ בשכמו ובכל בשרו מרגיש הוא זאת,‏ ובאה ידיעה זו במוחו וחשב ופקד שמעתה ישוב ויתגלגל אל אמצע מטתו, והוא לא ידע אף בחלומו ממחשבה חזקה כזו שהניעה את כל גופו.‏ ואף אם בקטנותו לא חשב כזאת,‏ מ״מ כיון שנתגדל בידיעה זו שישמור עצמו שלא יפול,‏ נקלטה המחשבה בבשר מוחו,‏ בעורקיו ובעצביו ויהי להם לטבע,‏ שמעצמם חושבים,‏ אף פועלים ומניעים אותו,‏ כמו שאמרנו לעיל המשל מסיבוב יד הילד וכו׳.