ואף הרבה פרטים מעניני העבודה ותקון הנפשי, יכול אתה לתקן א״ע בהם עד שיעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר עצמך בהם, אם מילדותך תתחיל בהם, למשל יכול אתה להגיע שבשעה שאתה עובר ברחוב, לא תצטרך לעצום את עיניך מראות ברע, רק גם מעצמך לא תראה אותם, העבר עיני מראות שוא, שהעינים בעצמן לא תראינה את השוא, אל תדמה שטועים אנו לחשוב עליך שכ״כ תתקדש מהרה, עד שאף אם עיניך על דבר אסור תבטנה לא תראינה איתו, כמו שבקש דוד המלך. דע לך בן יקיר, לא שאנו טועים רק בני העולם טועים, לחשוב על עוה״ז אשר ד׳ בראו, כי מין אוצר של תאות מחשבות ונטיות רעות הוא, ומי שרוצה לעבוד את ד׳ מוכרח לצאת ולהתרחק מן העולם כלו, ובשביל זה כל ימיהם רחוקים הם מעבודה וקדושה ובשטותי העולם שקועים, דומים הם למי שראה איש שטבע א״ע בנהר ויגזר אומר, שהמים עצם רע הוא בעולם ונבראו רק להמית. וכמה שוטה הוא איש כזה, האם אפשר להיות בלא מים, וכי בשביל שמשוגע זה לא השתמש במים כראוי, ותחת להחיות בהם את הצומח, חי, ומדבר, המית א״ע בהם, רעים הם המים. כן הוא גם עם העולם כלו. עולם שבראו ד׳ הוא, ואף בתחתית העולם בכל עקמימותיו ובכל פתלתוליו נמצאים דרכים, מחילות ומערות, אשר אל בוראו ואל אדונו אדון העולם מובילים, וכל החסרון הוא רק באדם, שאינו משתמש עם דברי העולם לטוב רק לרע. והפסוק מכריז ואומר, אולת אדם תסלף דרכו ועל ד׳ יזעף לבו (משלי י״ט ג'). הלא יש לך דרכים שמובילים אותך לד׳ ורק אתה הוא שמסלף אותם. ולמה עוד תתרעם ותדבר סרה שח״ו ד׳ ברא עולם של גשם, עולם שא״א לעבוד בו את בוראו.
חובת התלמידים · פרק י״ג, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
