חובת התלמידים · פרק י״ג, ז׳

ואף הרבה פרטים מעניני העבודה ותקון הנפשי,‏ יכול אתה לתקן א״ע בהם עד שיעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר עצמך בהם,‏ אם מילדותך תתחיל בהם, למשל יכול אתה להגיע שבשעה שאתה עובר ברחוב,‏ לא תצטרך לעצום את עיניך מראות ברע,‏ רק גם מעצמך לא תראה אותם, העבר עיני מראות שוא,‏ שהעינים בעצמן לא תראינה את השוא, אל תדמה שטועים אנו לחשוב עליך שכ״כ תתקדש מהרה,‏ עד שאף אם עיניך על דבר אסור תבטנה לא תראינה איתו,‏ כמו שבקש דוד המלך.‏ דע לך בן יקיר,‏ לא שאנו טועים רק בני העולם טועים,‏ לחשוב על עוה״ז אשר ד׳ בראו,‏ כי מין אוצר של תאות מחשבות ונטיות רעות הוא,‏ ומי שרוצה לעבוד את ד׳ מוכרח לצאת ולהתרחק מן העולם כלו,‏ ובשביל זה כל ימיהם רחוקים הם מעבודה וקדושה ובשטותי העולם שקועים, דומים הם למי שראה איש שטבע א״ע בנהר ויגזר אומר,‏ שהמים עצם רע הוא בעולם ונבראו רק להמית.‏ וכמה שוטה הוא איש כזה,‏ האם אפשר להיות בלא מים,‏ וכי בשביל שמשוגע זה לא השתמש במים כראוי,‏ ותחת להחיות בהם את הצומח,‏ חי,‏ ומדבר,‏ המית א״ע בהם,‏ רעים הם המים.‏ כן הוא גם עם העולם כלו.‏ עולם שבראו ד׳ הוא,‏ ואף בתחתית העולם בכל עקמימותיו ובכל פתלתוליו נמצאים דרכים,‏ מחילות ומערות,‏ אשר אל בוראו ואל אדונו אדון העולם מובילים,‏ וכל החסרון הוא רק באדם,‏ שאינו משתמש עם דברי העולם לטוב רק לרע.‏ והפסוק מכריז ואומר,‏ אולת אדם תסלף דרכו ועל ד׳ יזעף לבו ‏(משלי י״ט ג').‏ הלא יש לך דרכים שמובילים אותך לד׳ ורק אתה הוא שמסלף אותם.‏ ולמה עוד תתרעם ותדבר סרה שח״ו ד׳ ברא עולם של גשם,‏ עולם שא״א לעבוד בו את בוראו.‏