חובת התלמידים · פרק י״ג, ו׳

המשנה אומרת,‏ הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן לדיו כתובה על נייר מחוק.‏ כן הוא בכל הענינים,‏ הן בלמוד הפשוט והן בחסידות ותקון הנפש, כי הרבה אנשים יודעים מה היא עבודה ותקון הנפש ומשתוקקים אלי׳ וגם כופים א״ע לעשות,‏ ומ״מ מבלים את כל שנותיהם רק בכפי׳ ובהכרח להכריח א״ע,‏ ותמיד פוסחים הם על ב׳ סעיפים,‏ מכריח איש כזה א״ע לעבודה לרגע לחצי שעה או לשעה ונופל אחור לכמות שהי׳,‏ ושוב מכריח עצמו ושוב נופל ושוב מכריח,‏ ובזה מבלה הוא את שנותיו לא יתקדם‏ אף‏ פסיעה אחת, לא יעלה למעלה ממצבו,‏ כי את מבחר כחותיו ואת מיטב שנותיו על הפסיחה ועל הנפילה הוא מוציא.‏ לא כן אתם בחורי חמד,‏ אם מילדותכם תתחילו ומנעוריכם בזה תעבדו,‏ לבשרכם ודמכם תהי׳ החסידות אף אם תפלו,‏ לא תשובו אחור,‏ ואף אם תפסיקו לפעמים לא תשקעו בבצה,‏ ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק לבלי לנפול ורק להקימכם מעפר וטיט, עיקר עבודתכם רק לעלות תהי׳,‏ גם נפילתכם גם זמני קטנותכם,‏ רק כאיש העולה בהרים והדורך על במתי העולם יהי׳,‏ גם הוא לפעמים ייעף אף רגלו לפעמים יפצע,‏ אבל גם אז לא יפול ולא ירד,‏ נח ושוב עולה,‏ חובש הוא את רגלו מעט ושוב דורך,‏ תמיד תעלו ותמיד גדלות מקרבכם תגלו.‏ ובאמת תוכל אתה בחור ישראל,‏ להוציא מקרבך נטיות ותקונים אשר לא שערת להם ובעצמך לא תבינם.‏ יכול אתה למשל לבוא לרצון טוב וחזק,‏ החזק גם ממך,‏ אשר כל עצמך משועבד לרצון הטוב הזה ומוכרח אתה למלאותו בעל כרחך בלא שום תרוץ ובלא שום סברות.‏ מרגיש אתה בקרבך כאלו פתאום רוח ד׳ חזק מפרק הרים ומשבר סלעים פגע בך וישאך על עבודה זו וזו,‏ את כל המניעות יפרק ואת כל העכובים ישבר.‏ ד׳ הוא האלהים ואתה עבדו ומוכרח אתה לעבדו.‏