חובת התלמידים · פרק י״ב, ט׳

בעוד זאת אנו רוצים להבינך,‏ את סבת התרשלות הבחורים גם האנשים הגדולים מלמוד התורה,‏ כדי שתשכיל לדעת את גודל היתרון אשר יגיע לך מחסידותך אף לתורה, כי דע לך שחוץ מן ההתחזקות גם עצם כובד העבודה וקלותה, לא בכח לבד אשר יוציא בה האדם נמדדת,‏ רק גם בההתאמה,‏ אם מתאימה העבודה לרוחו ותוכנו או לא.‏ והמדרש אומר על עבודת הפרך של המצריים שמשה רבינו ראה בסבלותם,‏ משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול,‏ משוי איש על אשה ומשוי אשה על איש ‏(מדרש רבה שמות א׳).‏ ופשוט קשה להבין,‏ בשלמא משוי גדול על קטן ומשוי איש על אשה כבדה מכחם היא,‏ אבל משוי קטן על גדול ומשוי אשה על איש,‏ אדרבה קלה היא מכחם, ומה ראה משה רבינו כ״כ את סבלותם גם בזה,‏ ועיין בע״י שמקשה זאת.‏ וכנ״ל כובד העבודה גם לפי ההתאמה נמדדת.‏ אם יצוו לאיש פראי לשאת אבנים על החומות,‏ לא יתיגע כ״כ,‏ כיון שלפי רוחו היא ומתאימה לו,‏ ואם יצווהו לפתח פתוחי חותם ילאה אף אם יכול הוא לה,‏ ואם יצוו לחכם לשאת אבנים אף קלות,‏ ילאה יותר מלעבוד עבודה קשה ונקי׳.‏ אם יצוו לאיש לחרוש ולזרוע ולעשות מלאכת אנשים,‏ לא ילאה כ״כ מאשר יכפוהו לאפות ולבשל ולעשות שאר מלאכות נשים.‏ והמצריים שכונו למרר את חיי ישראל ולהחליש כחם,‏ הפכו את מלאכת נשים ואנשים וכו׳ משוי גדול וקטן וכו׳,‏ עבודה שאינה לפי רוחו של כל אחד.‏ לכן האיש בן העוה״ז יותר רץ לעבודת עוה״ז אף הקשה,‏ ולחכמת העוה״ז וללמודיו מפני שמתאימה לו ולרוחו,‏ והתורה שהיא מן השמים מן הג״ע ועוד קדמה לעולם,‏ ולגופו ולרוחו המגושמים אינה מתאמת,‏ קשה היא לו ונלאה בה.‏ אבל רק לאיש גופני בלא לב,‏ ובנשמה מעולפה וקבורה בגשמיותו,‏ התורה ועבודה מן השמים אינן מתאימות, לא כן אתם תלמידים חסידים,‏ נשמות חיות ומעט מגולות,‏ לכם העבודה הגופנית מן העוה״ז עם חכמותי׳ אינן מתאימות ובה תלאו,‏ ורק התורה והעבודה מן השמים לנפשותיכם מן השמים מתאימות,‏ בה תתחזקו,‏ תחיו,‏ תתענגו ותאזרו חיל.