חובת התלמידים · פרק י״ב, ח׳

הן יש גם להפך,‏ יש איש שמדמה בדעתו שלומד לשמה ומרמה הוא א״ע,‏ ויסוד למודו מחשבה פנימית לעצמו היא וזהו הסימן,‏ איש בלשמה מרומה,‏ שבפנימיותו מחשבה לצורך עצמו,‏ כאשר באמת תחדל נגיעתו,‏ ויראה שלא ירויח כ״כ הרבה מלמודו,‏ או שידמה לו שממסחר אחר להבדיל ירויח יותר,‏ מהר ישליך את תלמודו עם הלשמה המרומה שלו.‏ והתלמיד שמתקשר בפנימיותו,‏ אף אם בחיצוניות דעתו שלא לשמה,‏ לא יחדל אף אם יאפסו תקותיו הגופניות,‏ אם יבדה לו נגיעות אחרות או לא,‏ ישאר קשור לתורה ועוד יוסיף להתקשר תמיד יותר.