חובת התלמידים · פרק י״ב, ו׳

הדבר פשוט הוא,‏ כי אם באנו לפתור את החידה,‏ למה בעונותינו הרבים כ״כ יתרבו המתרחקים מלמוד תורת אלהינו שהיא יסוד התקשרותינו בד׳,‏ ולמה כ״כ הרבה הרבה מרפים את ידיהם מעבוד בתלמוד תורה,‏ מעצלות ומהתרשלות בלבד,‏ ותחתיה בוחרים בעבודה ובמלאכה גופנית יותר קשה ממנה.‏ ואף עתה בעת המשבר,‏ שכבר נוכחו גם כלם לדעת שאין המלאכה ולא המסחר מעשרים, ורבים יותר מהם רעבים גם צמאים ר״ל,‏ ומ״מ עבודת התורה עבודת אלהינו,‏ תכבד להם מעבודת החול להבדיל,‏ ועוזבים את עבודת התורה הקדושה ורצים אל עבודת טיט החומר החמורה והחומרית.‏ ואם גם את הפלא הזה באנו להבין למה גם בני התורה ומכש״כ האברכים גם מבני התורה,‏ הנכנסים למסחר,‏ מתבטלים שעות אף ימים מתורה בלא שום סבה לפעמים.‏ ועם שיודעים את דברי המדרש איכה,‏ שויתר הקב״ה לפעמים על עבירות חמורות ולא ויתר על מאסה של תורה,‏ מ״מ הם מתבטלים,‏ אף שגם מעבירה קלה הם נזהרים.‏ אז רואים שהדבר הוא מפני שטבע האיש הוא שיותר ממה שכח גופו מחזיקו,‏ דעתו והנאתו מחזיקים אותו,‏ והעבודה שנהנה ממנה או שבדעתו חושב שיהנה ממנה,‏ יחזיק כחו לעבדה בכובד פי עשרה ויותר,‏ מאשר עבודה הכי קלה,‏ שאין נהנה ממנה ולא ידע ברור אם ירויח בה.‏ וכמו שאומרים העולם,‏ שאם יעמידו את האיכר לנענע את חרמשו באין קמה ועשב לפניו לקצור,‏ אף חצי שעה לא יוכל,‏ כי ילאה,‏ וההנאה אשר לו מקצרו את קצירו תחזק את כחו לעבוד גם כל היום,‏ לכן האיש בנפש יבשה,‏ את התורה ילמד רק בזמן שחושב שירויח בה,‏ אם כקרדום לחפור בה, או סתם מפני שיתכבד בעיני האנשים,‏ וכיון שלדאבוננו בדורנו כבוד התורה נתמעט,‏ אין הרבה להרויח בה בעולם הזה וגם כבוד לומדיה נתמעט ועוד ישחקו הזדים וההוללים עליהם,‏ לכן בדור הצעיר אף אם רוצה מי מהם ללמוד,‏ ילאה לעבדה,‏ אם יבשה נפשו כיון שאין הנאה ולא דעת להרויח בה,‏ שיחזיקו אותו,‏ ואף מה שלומד רק בשטחיות לומד,‏ חסר אונים הוא מלהתאמץ להעמיק, ותחתה יבחר בעבודה גופנית קשה, ואותה יוכל ולה יתחזק מפני שחושב שתרויחהו.